משעה שעלה עמוד השחר, אסור לאדם ללכת לפתחו של חברו או אביו או רבו ולברכו בשלום או בכל ברכה אחרת. ואם עשה כן, הרי שהחשיבו יותר מהקב"ה, שלפני שעמד להודות ולהתפלל לקב"ה – הלך לברכו בשלום (ברכות יד, א).[1]
ואם עבר בדרכו ליד ביתו, ומדרכי הנימוס המקובלים ביניהם ראוי שיכנס אצלו לברכו, רשאי לברכו ב'בוקר טוב', אבל לא יאמר לו 'שלום', מפני ששמו של הקב"ה 'שלום', ואין לכבד בשר ודם בשמו של הקב"ה לפני התפילה (שו"ע או"ח פט, ב).
ואם פגשו בדרך, כיוון שלא התכוון לכבדו, לדעת רוב הפוסקים מותר לומר לו 'שלום', ויש אומרים שגם במקרה זה מוטב לומר לו 'בוקר טוב' ולא 'שלום', כדי שיזכור על ידי כך שעדיין לא התפלל, ולא יתעכב בדברי חול לפני התפילה. וכן ראוי לנהוג (עי' מ"ב פט, טז). ואם חברו שכבר סיים את תפילתו פגשו בדרכו לבית הכנסת והקדים לו שלום, יענה לו שלום למרות שעדיין לא התפלל (מ"ב פט, טז).
האיסור הוא להקדים לפתחו של חברו או אביו או רבו כדי לכבדו, אבל לצורך מצווה מותר. לפיכך, אם אביו צריך שילווהו לבית הכנסת, מותר להשכים לפתחו ולקחתו לבית הכנסת, ולכתחילה יאמר לו 'בוקר טוב' ולא 'שלום'.
וכן אם הוריו עומדים לטוס מהארץ, ומצד כיבוד הורים הוא צריך ללוותם ולסייע להם, ואם ימתין עד אחר התפילה הוריו כבר יטוסו – יאמר תחילה את ברכות השחר, ואח"כ ילווה אותם לנמל התעופה, ואח"כ יתפלל (הוריו יתפללו במטוס). וכן כאשר הוא צריך לקבל את פני הוריו בחזרתם לארץ.[2]
[1]. למרות שזמן תפילה לכתחילה מהנץ החמה, האיסור מתחיל מעמוד השחר, כיוון שבדיעבד אפשר להתפלל מעמוד השחר, וכ"כ במ"ב פט, ח, כה"ח יב. ולט"ז האיסור מהנץ החמה בלבד.
[2]. בכה"ח פט, כה, כתב בשם אחרונים, שמותר לעסוק בצורכי מצווה לפני התפילה, וכ"כ במ"ב רנ, א. וללוות את אביו או רבו לביהכ"נ הוא צורך מצווה, וכתב בשו"ת בצל החכמה ה ע, שמותר ללוותם לנמל התעופה. ויקפיד לומר לפני כן ברכות השחר (עפ"י המובא באו"ח ותה"ד בב"י). (ובשבות יעקב ב, כב, היקל בכל מצב להקדים שלום לאביו או רבו, מפני שהתורה צוותה לכבדם. והפמ"ג אסר, וכ"כ במ"ב פט, י).
כתב במ"ב פט, ט, שגם לילך בביהכ"נ למקומו של חברו נחשב כמשכים לפתחו. ובא"א בוטשאטש פט, ב, נוטה להקל. קידה נחשבת כאמירת שלום (מ"ב פט, יג).
כשיש צורך לערוך שיחת טלפון, נלענ"ד שדינו כמי שעובר ליד ביתו של חברו, שמותר לו להיכנס, אבל יאמר 'בוקר טוב' ולא 'שלום', וטוב שיאמר לפני כן את ברכות השחר. וכשאין צורך לדבר לפני התפילה – אסור, מפני שאז הוא כמשכים במיוחד לפתחו. ועי' אש"י יג, הערה מ, שיש מקילים יותר.