לעיתים נצרכים להעביר את ספר התורה ממקום למקום, ואזי המוליך את ספר התורה צריך לשאתו זקוף בחיקו כנגד ליבו דרך כבוד. ולא יניח אותו כמשא על ראשו או על כתפו, או בתרמיל מאחורי גבו (שו”ע יו”ד רפב, ג). כאשר מסיעים את ספר התורה במכונית, יש להשתדל שיצטרף לנהג נוסע נוסף שיישא את ספר התורה בחיקו, ולא יהיה מי שיפנה אליו את גבו. אם אין שם נוסע נוסף, יש להניח את ספר התורה בצורה מכובדת ויציבה על מושבי הרכב. בשעת הצורך, אפשר להניחו במזוודה או עטוף בטלית בתא המטען (ערוה”ש יו”ד רפב, ו).[3]
מפני כבודו של ספר התורה, יש ללכת אליו לבית הכנסת כדי לקרוא בו, ולא להביאו לבית פרטי ולקרוא בו שם. גם עבור מי שמחמת אונסו אינו יכול לבוא לבית הכנסת, כגון חולה או אסיר, אין מוליכים את ספר התורה. אבל אם יכינו לספר התורה מקום מסודר ומכובד, שבו יניחו אותו למשך יום או יומיים, מותר להביאו לצורך היחיד כדי לקרוא בו במניין, כי באופן זה אין נראה שמטלטלים את הספר עבור אדם. וכן נוהגים רבים להביא לבית אבלים ספר תורה למשך מספר ימים (שו”ע ורמ”א או”ח קלה, יד).
כל זה מפני שאין מכבודו של ספר התורה להביאו עבור יחיד, אבל מותר להביאו עבור אדם גדול בתורה שמחמת אונס אינו יכול לבוא לבית הכנסת (ירושלמי יומא ז, א; ב”י ורמ”א שם). וכן מותר להביאו לצורך מניין שאינו יכול להתפלל בבית הכנסת (באו”ה שם ‘אין’). לפיכך, מותר להביא ספר תורה למניין חיילים שמתאמנים בשטח. וכן מותר להוליך את ספר התורה מבית הכנסת למניין של משפחה שעורכת שמחה.[4]
מותר להוציא את ספר התורה כאשר הוצאתו היא לכבוד התורה, כגון לרקוד עם ספרי התורה ברחובה של עיר בשמחת תורה (יבי”א ח”ז או”ח נו), וכן בעת הכנסת ספר תורה (עיקרי הד”ט ח, כח), כמובא בהלכה הבאה.
[4]. כתבתי כדרך האמצע המוסכמת על רוב הפוסקים. אמנם יש מקילים להביא ספר תורה גם למען אדם יחיד שמחמת אונס אינו יכול לבוא לבית הכנסת (או”ז המובא בדרכי משה), ולצורך קריאת פרשת ‘זכור’, שהיא מהתורה, יש להקל (מ”א קלה, כג; מ”ב מו). מנגד, יש מחמירים שלא להביא כלל ס”ת עבור יחיד, כדוגמת תפילה בבית האבל, אף כשמביאים אותו לכמה ימים (כמובא בכה”ח קלה, עה), וכן שלא להביא לאדם גדול או לצורך פרשת ‘זכור’ (כמובא שם קלה, פד-פה).
