מטבעות ושטרות שמודפסים עליהם פסוקים – אין בהם קדושה ומותר להיכנס איתם לשירותים (חו”י טז; מ”ב שלד, נב; יבי”א ד, כא; ציץ אליעזר טז, לא; להלן יא, ט).
אין להיכנס לשירותים עם תיק, חולצה או תליון שיש עליהם שלוש מילים או יותר מפסוק. אמנם אם יסתירו את התליון תחת הבגד, מותר להיכנס עמו לשירותים. כדי שלא ייכשלו בכך, נכון שלא להדפיס חלקי פסוקים על חולצות, הואיל ונכנסים עמהן לשירותים. אמנם כאשר משתמשים במילים של פסוק כמליצה בלא משמעות של קדושה, אין איסור. אלא שבדרך כלל משתמשים בלשון הפסוק כדי לתת למסר משמעות ערכית מקודשת, כגון: “ואהבת לרעך כמוך”, “טובה הארץ מאד”. ולכן יש להימנע מלהדפיסם על חולצה, ואין להיכנס עמהם לשירותים. אמנם בשעת הדחק, מי שלבוש בחולצה כזו ויש לו קושי לפושטה לפני שיכנס לשירותים, יכול להקל להיכנס עמה. וישנם פסוקים שספק אם הובאו במשמעות של קדושה או כפתגם, כדוגמת “ממני תראו וכן תעשו”, או “קום התהלך בארץ”. ולגביהם טוב להחמיר, והרוצה להקל יש לו על מה לסמוך.[16]
מותר לקרוא בשירותים ספרי חול הכתובים בעברית (שאילת יעבץ א, י; לעיל ח, 13). וכן מותר לקרוא בשירותים עיתון של חול (אג”מ יו”ד ב, ע). וגם כשיש בעיתון עמודים אחדים של דברי תורה, כל זמן שהם מכוסים, כי פותחים עמודים אחרים – מותר לקרוא בשאר העמודים. ואין לחשוש מכך שמכניסים את העיתון לשירותים, מפני שכלל העיתון לא התקדש מחמת אותם עמודים של דברי תורה, כי רובו חול וממילא מגמת הדפסתו לשם חולין (להלן יא, יט).
משום כבוד ספרי הקודש, לכתחילה אין להחליף חיתול לתינוק בפניהם (עי’ שו”ע יו”ד רפו, ה; שועה”ר או”ח מה, ג). ובשעת הצורך אפשר להחליף חיתול בפניהם, הואיל וחוסר הכבוד הוא רק לרגע קצר, וכדרך שמותר למי שמניח תפילין לעבור בשעת הצורך במבואות מטונפים (שו”ת רמ”ע מפאנו נט; מ”א מג, יא). וטוב שיחצוץ בגבו בין התינוק לספרים, או יפנה את ראש התינוק לכיוון הספרים (איסור תשמיש המיטה בפני ספרי קודש מבואר בפנה”ל שמחת הבית וברכתו ב, יז).
