בכל מקום בו מתגוררים עשרה יהודים, מצווה עליהם לייחד בית שבו יתכנסו לתפילה ולתורה, ובית זה נקרא בית כנסת. שתי מטרות עיקריות לבית הכנסת: האחת, לסייע לקיומן המסודר של התפילות וקריאת התורה. השנייה, לשמש ‘מקדש מעט’, שממשיך את קדושת המקדש לקהילה. שנאמר (שמות כה, ח): “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם”. ואף שעיקר כוונת הפסוק להורות על בניית בית המקדש, ענף שמתפשט ממצווה זו הוא המצווה לבנות בית כנסת. שכן מטרת שניהם אחת, לייחד בית לעבודת ה’ והשראת שכינתו בישראל.
במיוחד לאחר שנחרב בית מקדשנו וגלינו מארצנו, ואף השכינה גלתה עמנו, הצורך בבית הכנסת גבר. שנאמר (יחזקאל יא, טז): “לָכֵן אֱמֹר כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי אלוהים: כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת, וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם”. אמר רבי יצחק (מגילה כט, א): “וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט… – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות”, שהקדושה השורה בבית הכנסת היא מעין הקדושה ששורה בבית המקדש. וכן התפילות שנאמרות בבית הכנסת נתקנו כנגד הקרבנות שהוקרבו בבית המקדש. ורבא דרש את הפסוק (תהלים צ, א): “ה’ מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר”, על “בתי כנסיות ובתי מדרשות”, שעל ידם משרה ה’ את שכינתו בישראל בכל הדורות (ראו לעיל יב, א).
כשם שהיו בתי כנסיות בזמן בית המקדש השני, גם לאחר שבית המקדש השלישי יבנה במהרה בימינו, יישארו בתי הכנסת לשמש כ’מקדש מעט’ לכל קהילה וקהילה. ואף בתי הכנסת שבגולה יעלו לארץ, וכפי שאמרו חכמים (מגילה כט, א): “עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל”. הרי שגם לעתיד לבוא, לאחר שבית המקדש יבנה, ישמשו בתי הכנסת כ’מקדש מעט’ לכל קהילה וקהילה, ועל ידם תימשך קדושת המקדש בזעיר אנפין לכל קהילה, ומתוך כך יתחזקו כל ישראל למלא את ייעודם לגלות את דבר ה’ וברכתו בעולם.[1]
יש אומרים שלא מצינו מצווה מהתורה או מדברי חכמים לבנות בית כנסת, אלא זו ‘תקנת הקהל’ לצורך הציבור שכופים עליה (יד ימין או”ח ג). ורבים סוברים שמצווה מדברי חכמים לבנות בית כנסת (חקרי לב ג, יו”ד קיד; ספר חיים לר”ח פלאג’י מה, ז; דברי חיים או”ח א, ג, בדעת הרמב”ם; אבני נזר או”ח מב). ויש סוברים שזו מצווה מהתורה, והיא ענף מהמצווה לבנות את בית המקדש (נחמד למראה, פאה פ”ח מב, ב). וכן משמע מהזוהר (רעיא מהימנא בשלח נט, ב), וכן נראה מדברי היראים (לעיל יב, 1). ולכך נטה ר”ש קלוגר (שנות חיים ח”ב פרט ועוללות א), וביאר שמטעם זה אסור להרוס בית כנסת לפני שבונים חדש. ודן האם המצווה מדרבנן משום זכר למקדש, או מהתורה לשם תפילה, וכפי שתי המטרות שכתבתי למעלה.
