א – טעם עירוב תבשילין

פורסם בקטגוריה פרק ח - עירוב תבשילין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/12-08-01/

א,א – מקור לדין 'הואיל'

פסחים מו, ב: "איתמר, האופה מיום טוב לחול, רב חסדא אמר: לוקה, רבה אמר: אינו לוקה. רב חסדא אמר: לוקה, לא אמרינן הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי ליה. רבה אמר: אינו לוקה, אמרינן הואיל. אמר ליה רבה לרב חסדא: לדידך, דאמרת לא אמרינן הואיל – היאך אופין מיום טוב לשבת? אמר ליה: משום עירובי תבשילין. – ומשום עירובי תבשילין שרינן איסורא דאורייתא? אמר ליה: מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביום טוב, ורבנן הוא דגזרו ביה, גזירה שמא יאמרו אופין מיום טוב אף לחול. וכיון דאצרכוה רבנן עירובי תבשילין – אית ליה היכירא".

א,ב – רוב הראשונים פסקו כרבה

רוב הראשונים פסקו כרבה, כ"כ רי"ף (פסחים טו, א, מדפי הרי"ף); רמב"ן (מלחמות שם); תוס' (עירובין לח, א, 'משום'); ר"ן (פסחים שם); רא"ש (פסחים ג, ו); רשב"א (עבה"ק ב, ב; ביצה כא, ב); הגה"מ (הל' יו"ט ו, א); סמ"ג (לאוין עה); מאירי (פסחים שם); ומרדכי (ביצה תרסח).

אמנם נימוקיהם שונים: רי"ף ורא"ש פסקו כרבה מכיוון שבגמ' פסחים נפסק כרבי אליעזר בדין הפרשת חלה בטומאה ביום טוב משום 'הואיל', הרי שהלכה כרבה.

לעומת זאת, רמב"ן, ר"ן, הגה"מ, ומאירי הסבירו שהלכה כרבה מכיוון שלמדנו שאיסור תורה להכין מיום טוב לשבת, כמבואר בריש ביצה (ב, ב): "דאמר רבה: מאי דכתיב (שמות טז, ה): וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ – חול מכין לשבת, וחול מכין ליום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת, ואין שבת מכינה ליום טוב". הרי שהלכה כרבה ולא כרב חסדא שסובר שצרכי שבת נעשים ביום טוב.

א,ג – הפוסקים כרב חסדא

לעומת זאת יש ראשונים שפסקו כרב חסדא, שמדאורייתא מותר לעשות מלאכה ביום טוב עבור שבת, כ"כ רז"ה (פסחים שם); רבינו אפרים; ריצב"א (תוס' עירובין לח, א, 'משום'); רי"ד (פסקי הרי"ד ביצה כא, א); וכן דייק באו"ה (תקכז, א, 'ועל') מרבנו חננאל (פסחים שם). ולמדו זאת רז"ה ור"ח מדברי רב אשי (ביצה טו, ב), שביאר את טעם עירוב תבשילין, "כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת קל וחומר מיום טוב לחול", הרי שמיום טוב לשבת אין איסור תורה. (והשיב על כך הרמב"ן, שהדיוק שאין בזה איסור תורה הוא מפני סברת הואיל).

א,ד – דעת הרמב"ם

כתב הרמב"ם בפרק ו, א, כרב חסדא שהאיסור לבשל מיום טוב לשבת 'מדברי סופרים', כלומר מדאורייתא צרכי שבת נעשים ביום טוב. מאידך, בפרק א, טו, כתב כסברת 'הואיל': "המבשל ביום טוב לגוים או לבהמה או להניח לחול, אינו לוקה, שאילו באו לו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להן". וקשה היאך חיבר בין החולקים.

בבית יוסף תקכז, א, ביאר שלרמב"ם גם רבה שסובר 'הואיל' מסכים עם רב חסדא שמדאורייתא מותר לבשל מיום טוב לשבת. וכן ביאר רדב"ז ב, תרסח. וכ"כ הרבה אחרונים: בית מאיר (תקכז, א); חמד משה (תקכז, א); צל"ח (ביצה טו, ב); ערוה"ש (תקכז א-ג); דברי מלכיאל (ג, סוף כה); בנין שלמה (יו"ט א, ו); הרב קאפח (הל' יו"ט א, ו); שבט הלוי (ז, עג, א).

אמנם ביש"ש (ביצה ב, ג) הקשה על הבית יוסף, שהרי למדנו בפסחים, שבזה נחלקו רבה ורב חסדא, ולא יתכן להסכים עם דברי שניהם. ואם הלכה כרבה מדין הואיל, הרי שמהתורה אסור להכין מיום טוב לשבת. וכ"כ מ"א (הקדמה לסימן תקכז). והסביר שהרמב"ם פוסק כרבה ולא רב חסדא, ומה שכתב שמותר מדאורייתא לבשל מיו"ט לשבת, הכוונה כרבה מפני סברת 'הואיל', אבל בלי סברת 'הואיל' – אסור.

א,ה – האוסרים בישול ביום טוב סמוך לצאת החג

שאלו בתוס' (פסחים מו, ב, 'רבה'), איך אמר רבי אליעזר שהרודה חלות דבש ביום טוב לוקה (שבת צה, א), הרי אמרינן 'הואיל' ויבואו אורחים? ותרצו: "ברודה סמוך לשקיעת החמה, שאפילו יבואו אורחים אין שהות ביום לאוכלו". וכ"כ הרבה ראשונים, שאם מבשל מיום טוב לחול סמוך לצאת החג, עובר על איסור דאורייתא מפני שאין אפשרות שיבואו אורחים. כ"כ רשב"א (ביצה ד, ב, 'הא'); מרדכי (ביצה תרסח); הגה"מ (הל' יו"ט ו, א); ומאירי (פסחים מו, ב).

כתב מ"א (הקדמה לסימן תקכז), על פי התוס' הנ"ל, שגם אם הניח עירוב תבשילין, אסור מדאורייתא לבשל ביום טוב סמוך לחשיכה עבור שבת, כי אין סיכוי שיבואו אורחים. והסביר שעל כן נהגו להתפלל ערבית של שבת שאחר יו"ט מבעוד יום, כדי שלא יכינו אז צרכי שבת. וכ"כ עוד אחרונים: א"ר תקכז, ב; שועה"ר א; בא"ח צו, הל' עירוב ח; שו"ת מהרש"ג ב, ז; חמד משה א; חלקת יעקב ג, פד; אור לציון ג, כב, ג; מנחת שלמה ביצה טו, ב; אבני ישפה ד, עא, ב; משנת יוסף ה, צה (ויש שהביאו את סברת 'הואיל' להסביר את היתר עירוב תבשילין אבל לא כתבו במפורש שצריך ליזהר לא לבשל סמוך לחשיכה, כ"כ לבוש תקכז, א; ועטרת צבי ג).

א,ו – המתירים

לעומת זאת, יש שכתבו להלכה שמותר לבשל ביום טוב עבור שבת אף סמוך לחשיכה, כי הלכה כרמב"ם שפסק כרב חסדא שצרכי שבת נעשים ביום טוב. כ"כ רדב"ז ב, תרסח; שו"מ תניינא ב, י; ולכך נוטה חת"ס (חידושים לביצה טו, ב), וערוה"ש תקכז א-ג. והוסיף בערוה"ש שכן מפורש בירושלמי. וביאר רבי חיים בן עטר (ראשון לציון ביצה ב, ב), שאין הלכה כרבה לעניין הואיל, מפני שכל מה שפוסקים כרבה לעניין הכנה אינו כולל בישול ואפייה, וכדברי התוס' (ביצה ב, ב, 'והיה') שאיסור הכנה מיום טוב לשבת לא כולל בישול ואפייה אלא רק דברים שלא היו בעולם כמו ביצה שנולדה, או דברים מוקצים.

במ"ב תקכז, ג, החמיר, ובבאו"ה האריך בסוגיה ותמה היאך לא הוזכר בגמ' שאסור לרבה לבשל לשבת סמוך לחשיכה, וכתב שלכתחילה יש ליזהר לבשל ביום טוב מבעוד יום כפי שכתבו אחרונים רבים, מכל מקום בשעת הדחק אפשר לסמוך על הראשונים שפסקו כרב חסדא ובראשם הרמב"ם כפי שהסבירו רוב האחרונים. וכ"כ למעשה שש"כ ב, יד. וכ"כ חזו"ע עמ' רעח, שאם נתעכב מחמת אונס רשאי להמשיך לבשל ביום טוב סמוך לחשיכה, מפני שסומכים על רב חסדא והראשונים שפסקו כמותו שצרכי שבת נעשים ביום טוב. וכ"כ הראשל"צ הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי עמ' 125, ד), שבדיעבד יכול לבשל עד סמוך לחשיכה.

באור לציון ג, כב, ג, החמיר, אבל העלה הצעה מצוינת, להניח בסיר ביצה וכיוצא בזה דבר שמתבשל במהרה ויספיק להתבשל לפני שקיעת החמה. וכיוון שאין איסור להרבות בשיעורים ביום טוב, אפשר להניח את כל הסיר על האש, למרות שרובו יהיה מוכן לאכילה לאחר צאת הכוכבים, רק יקפיד שלא להכניס דבר לסיר אחר שהניחו על האש.

א,ז – ביאור ההיתר לבשל עד חשיכה

אכן לכאורה יש לתמוה מאוד, שרוב הראשונים פסקו כרבה, וממילא אסור מהתורה לבשל מיו"ט לשבת סמוך לחשיכה, והיאך איסור זה לא הובא בגמרא ובראשונים. ואפילו באחרונים, לאחר שכבר כתב המ"א את האיסור שבזה, היאך ישנם רבים שהורו להיתר כרב חסדא, והלא יש לילך אחר רוב הראשונים שהורו כרבה, קל וחומר כשמדובר באיסור דאורייתא. וכתב בפמ"ג (פתיחה להל' יו"ט א, יז), שכך הוא מנהג ישראל לבשל ביו"ט לשבת עד שקיעת החמה, למרות שהוא עצמו כתב שצריך להחמיר כמ"א.

ואולי מפני שבפועל כמעט תמיד הדבר מותר מדין 'הואיל'. שכן כל בישול כמעט מועיל במקצת, ומן הסתם הניחו את התבשיל על האש לפני הדלקת נרות, ועוד רצו להספיק לערבב את התבשיל לפני כניסת השבת, הרי שכבר הספיק להתבשל מעט לפני השקיעה, ומן הסתם כבר טעמו הושבח במקצת, והדבר מועיל לאורחים אם יהיו רעבים וירצו לאכול מיד, ואם כן אין וודאות שמה שבישל הוא רק לצורך שבת. (ועיין במנחת שלמה לביצה טו, ב, שכתב כעין זה, אלא שהחמיר משום שבפועל אין כיום בשעה זו אורחים).

עוד צריך להוסיף שמסתבר שהאחרונים ששקלו אם יש צורך להזהיר את הרבים על כך, מצאו שכמעט תמיד הוא מצב של ספק ספיקא. ספק אולי הלכה כרב חסדא, וספק נוסף שאולי בין השמשות הוא עדיין יום, ועד צאת הכוכבים התבשיל כבר נעשה מבושל כמאכל בן דרוסאי, שיש לו דין מבושל לדעת רבים (אמנם בפמ"ג סוף פתיחה להל' שבת לד, לא הסכים לסברה זו משום שאורחים לא יאכלו את זה. ויש להשיב, שאורחים רעבים כן יאכלו). ובמיוחד אם נצרף את שיטת ר"ת, שבין השמשות נמשך 72 דקות אחר השקיעה.

א,ח – על סברת עירוב תבשילין

עיין ביצה טו, ב, שעל פי המבואר שם בדעת רב אשי ורבא כתבתי את טעמי עירוב תבשילין. והקדמתי את רב אשי כי העיקר להלכה כדבריו (רמב"ם ו, א; רשב"א בעבודת הקודש ד, א). ואע"פ כן הזכרתי את דעת רבא, מפני שהרבה ראשונים העתיקו גם את דבריו, משמע שגם לסברתו יש משקל.

ואמנם אם יקרה שישכחו להניח 'עירוב תבשילין', יצא שבעקבות תקנת חכמים יהיה אסור לבשל לשבת, ונמצא שעל ידי תקנת 'עירוב תבשילין' יתבטלו מעונג שבת. אלא שאמרו חכמים "מוטב שלא יתעדן שבת אחת ויתעדן שבתות הרבה, שאם אתה מתיר לו לבשל כשנאבד עירובו אף הוא יתרשל בו ולא ישמרנו או יאבד או יאכל ולא יזכור לברור לשבת כלל" (ר"ן ורשב"א לביצה טו, ב).

א,ט – אסור לבשל מיו"ט ראשון שחל ביום חמישי עבור שבת

היו שני ימים טובים צמודים לשבת, אסור לבשל מיום טוב ראשון לשבת אלא רק מיום טוב השני, שכן התירו חכמים על ידי עירוב תבשילין לבשל מיום טוב הסמוך לשבת ולא מן היום שלפניו. ועוד שכאשר יש שני ימים טובים, הרי שהראשון מהתורה והשני מדברי חכמים (שו"ע תקכז, יג). בארץ ישראל זה יכול לצאת בראש השנה, ובחוץ לארץ גם בימים טובים אחרים.

פורסם בקטגוריה פרק ח - עירוב תבשילין, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן