עתידים כל העולם להתגייר
יואל ג,א-ב
(א) וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ:
(ב) וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי
צפניה ג,ט
כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד
זכריה יד,ט
וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד
ישעיה ב,ג
וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם
ישעיהו יא,י
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד
ישעיהו פרק מה
(כג) בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן
ישעיהו פרק ס
(ט) כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהַיִךְ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ:
(י) וּבָנוּ בְנֵי נֵכָר חֹמֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ וּבִרְצוֹנִי רִחַמְתִּיךְ:
(יא) וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִסָּגֵרוּ לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים:
(יב) כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ יֹאבֵדוּ וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ
מיכה ד,א-ב
א וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים. ב וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.
חבקוק פרק ב
(יד) כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כְּבוֹד יְקֹוָק כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם:
זכריה פרק ב
(טו) וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק ב
רבי חייה בר לולייני בשם רבי הושעיה כל המצות עתידין בני נח לקבל עליהם ומה טעם [צפניה ג ט] כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה ובסוף הן עתידין לחזור בהן ומה טעם [תהילים ב ג] ננתק' את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו זו מצות תפילין זו מצות ציצית
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז עמוד ב
מקום שנעקרה ממנו עבודת גלולים. תנו רבנן, הרואה מרקוליס אומר: ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר: ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו, וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך. ובחוץ לארץ אין צריך לומר והשב לב עובדיהם לעבדך – מפני שרובה גוים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים להתגייר, שנאמר אז אהפך אל עמים שפה ברורה.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כד עמוד א
יתיב ר' אמי ורבי יצחק נפחא אקלעא דר' יצחק נפחא, פתח חד מינייהו ואמר: וכן היה ר"א פוסל בכל הקרבנות כולן; פתח אידך מינייהו ואמר: מאי אותיבו ליה חברוהי לר"א? אכל צאן קדר יקבצו לך וגו'! אמר להן ר"א: כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא. אמר רב יוסף: מאי קרא? בכי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו'. אמר ליה אביי: ודלמא מעבודת כוכבים הוא דהדור בהו! אמר ליה רב יוסף: לעבדו שכם אחד כתיב. רב פפא מתני הכי. ורב זביד מתני הכי, ותרוייהו אמרי: וכן היה רבי אליעזר פוסל בכל הקרבנות, ותרוייהו אמרי: ומאי אותיבו ליה חברוהי לרבי אליעזר? כל צאן קדר יקבצו לך וגו'! אמר רבי אליעזר: כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא; ומאי קראה? כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה'. מתקיף לה רב יוסף: ודלמא מעבודת כוכבים הוא דהדרי בהו! א"ל אביי: לעבדו שכם אחד כתיב.
בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פח
ז [מ, כג] ולא זכר שר המשקים וגו', כל היום היה מתנה תנאים ומלאך בא והופכן וקושר קשרים ומלאך בא ומתירן, אמר לו הקב"ה את שוכחו ואני לא אשכחהו, הה"ד ולא זכר שר המשקים, ד"א שר המשקים שכחך ואני לא אשכחך, מי היה מחכה לאברהם ושרה שהיו זקנים שיולד להם בן, מי מחכה ליעקב שעבר במקלו הירדן שיפרץ ויעשיר, מי היה מחכה ליוסף שעברו עליו כל הצרות האלו שיהיה מלך, מי היה מחכה למשה שהושלך ליאור שיהיה כמו שנהיה, מי מחכה לרות שהיתה גרה שחזרה למלכות ישראל, מי מחכה לדוד שיהיה מלך עד סוף הדורות, מי מחכה ליהויכין שיצא מבית האסורים, מי מחכה לחנניה מישאל ועזריה שיצאו מתוך האש, מי מחכה לישראל בימי המן שיצילם הקב"ה, מי מחכה לגליות שיהיו לשם ולתהלה, מי מחכה לסוכת דוד הנופלת שיקימנה הקב"ה, שנאמר (עמוס ט) ביום ההוא אקים את סוכת דוד, שיהיו כל העולם אגודה אחת שנאמר (צפניה ג) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד.
ילקוט שמעוני תהלים רמז תשצ
למנצח שיר מזמור הריעו לאלהים כל הארץ, אימתי לעתיד, וכן הוא אומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה:
מדרש זוטא – שיר השירים (בובר) פרשה ה
סימן ט
[ט] מה דודך מדוד היפה בנשים. הכשרים שבאומות אומרים לישראל למי שאתם עובדים נלך עמכם. כמה שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד (צפניה ג' ט'). [מה דודך מדוד שככה השבעתנו]. למה נאמר שככה השבעתנו. אלא שעתידים להשבע להקב"ה ולישראל שלא לילך אחר ע"ז מעתה. אמר רבי אלעזר הרי אתה למד מאברהם יום שהכה את המלכים. כמה שנאמר אל עמק שוה (בראשית י"ד י"ז). שנשבעו לו כל האומות שלא לילך מעתה אחר ע"ז. ובמקום שנשבעו לו לאברהם כך הם עתידים להשבע למקום ולמשיח, שלא לילך אחר ע"ז, לכך נאמר שככה השבעתנו.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת נח אות כח
הבה נרדה [ונבלה שם שפתם] (שם שם /בראשית י"א/ ז), שעירבב הקב"ה את לשונם ולא היה אחד מהם יודע לשון חבירו, מה היה אותו הלשון שהיו מדברים בו, לשון הקודש היה, שבו נברא העולם, בעולם הזה היו האומות והבריות חולקין על הקב"ה, אבל לעולם הבא כולן שוין כתף אחד לעבדו, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה [לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד] (צפניה ג ט), למה שכך אמר הקב"ה לישראל אני מבטל את השעבוד מכם, ומאבד האומות מפניכם, ומקריב אתכם אלי, כדי שתהיו עובדין אותי ביראה, ועוד אמר רוח הקדש על ידי דוד, עבדו את ה' ביראה (תהלים ב יא).
מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא, אות לח
[לח] אמרו רבותינו כל בני המצריות שהניקה שרה כולם נתגיירו, ואל תתמה בדבר, וכן אתה מוצא באליפז בן עשו, על ידי שנתגדל בחיקו של יצחק נעשה צדיק, וזכה ששרה עליו רוח הקדש, שנאמר פרי צדיק עץ חיים (משלי יא ל). ר' אלעזר (בר שמעון) בנו של ר' שמעון בן יוחי היה ראה אותו ר' יוסי בן חלפתא, א"ל אתה משורש צדיקים ואין אתה בן תורה, אמר לו ומה אעשה, א"ל מבקש אתה לשנות, אמר לו הן, התחיל מלמד אותו פרק אחד ושני ושלישי, הכניסו לבית הוועד, ראה אותו רבי, אמר לו לזה הכנסתה עמך, אמר לו מקורתו של ר' שמעון בן יוחי הוא בא, העלה אותו ר' יוסי לציפורי והיה משנה אותו, בשנה אחרת הורידו עמו, ונכנס לבית הוועד, התחיל משיב דברים שם, וקרא עליו רבינו הקדוש פרי צדיק עץ חיים, מי גרם לו שיהיה בן תורה, לא על ידי ר' יוסי בן חלפתא, כך התינוקות שינקו משרה אמנו כולם נתגיירו, אמר הקב"ה בעולם הזה על ידי הצדיקים היו יחידים מתגיירין, אבל לעולם הבא אני מקרב את הצדיקים, ומביאן תחת כנפי השכינה, שנאמר כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד (צפניה ג ט).
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור סו
[א] [סו, א] למנצח [שיר] מזמור הריעו (לה') [לאלהים] כל הארץ זמרו כבוד שמו. זהו שאמר הכתוב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה [לקרוא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד] (צפניה ג ט), אמר ר' יוחנן מהו עבודתו של הקב"ה תפלה, וכן משה אמר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי [וגו'] ולעבדו בכל לבבכם (דברים יא יג), מה היא עבודה שאדם עושה, אלא תפלה, שנאמר עבדו את ה' בשמחה [בואו לפניו ברננה] (תהלים ק ב), ואומר לכו נרננה לה' נריעה לצור ישענו (שם /תהלים/ צה א), וכן דריוש אמר לדניאל אלהך די אנת פלח ליה (דניאל ו יז), ומה הפולחן שעבד, אלא זו תפלה, שנאמר וזמנין תלתה ביומא (הוה) [הוא] ברך על ברכוהי (שם שם /דניאל ו'/ יא). אמרו לאלהים מה נורא מעשיך. כשם שאמרו לו בים מי כמוכה באלים ה' (שמות טו יא), אף עכשיו אני אומר לו מה נורא מעשיך, וכן ישעיה אמר והיה מדי חדש בחדשו [ומדי שבת בשבתו] יבוא (להשתחוות) כל בשר [להשתחוות] לפני (ישעיה סו כג), ואומר כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו (תהלים פו ט), ולא כל הגוים לבדם, אלא כל הארץ ישתחוו לך (/תהלים ס"ו/ פסוק ד), למה שאין ממלכה ושלטון לבשר ודם, וכן בני קרח אמרו כל העמים תקעו כף הריעו לאלהים בקול רנה (תהלים מז ב), למה כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ (שם שם /תהלים מז/ ג), [אותה שעה והיה ה' למלך על כל הארץ] ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט).
תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה כ
פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאתי זקן אחד, אמר לי, רבי, וכי יש אומות העולם לימות המשיח, אמרתי לו, בני, כל גוים וכל ממלכות שעינו את ישראל (ולחצה) [ולחצו] את ישראל, באין ורואים בשמחתן של ישראל, והולכין לעפרן, ושוב אין חוזרין לעולם, שנאמר רשע יראה וכעס [וגו'] (תהלים קי"ב י'), ואומר והנחתם שמכם לשבועה לבחירי (ישעיה ס"ה ט"ו), וכל ממלכות וכל גוים שלא עינו את ישראל ולא לחצו אותן באין והווין אכרים וכורמים לישראל, שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו', ואומר ואתם כהני ה' תקראו (ישעיה ס"א ה' ו'), [ואומר] כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה [וגו'] (צפניה ג' ט'), ואומר ולעבדיו יקרא שם אחר (ישעיה ס"ה ט"ו), אילו כשירים לימות המשיח, יכול אתה לומר, הואיל ובאין לימות המשיח, והן באין לעולם הבא, אלא הנח דברים שאמרתי מתחילה ותפוש דברי תורה, שהן חמורין יותר מן הדברים שאמרתי לך מתחילה, שנאמר כל ערל לא יאכל בו (שמות י"ב מ"ח), והלא דברים קל וחומר, מה אם הפסח שהוא דבר הקל, אמר הכתוב, כל ערל לא יאכל בו, עולם הבא שהוא קדשי קדשים על אחת כמה וכמה, שלא יהא ערל אוכל בו לעולם ולעולמי עולמים, ולא יהא דר בו לעולם ולעולמי עולמים.
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת לך לך פרק טו סימן יא
יא) וירד העיט על הפגרים. זה מלך המשיח שעתיד להפיל פגרים פגרים: וישב אותם אברם. שהחזירם בתשובה, דכתיב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד (צפניה ג ט): ד"א וישב אותם אברם. ומתרגם ותריך יתהון, ולזה דומה ישב רוחו (תהלים קמז יח):
אוצר מדרשים (אייזנשטיין) הלל עמוד 127
יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, לפי שבעולם הזה מקלסין אותו ישראל בלבד, שנאמר יראי ה' הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו וגו' אבל לעתיד לבא יקלסוהו כל או"ה שנאמר בהקבץ עמים יחדיו, ואומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' וגו'.
אוצר מדרשים (אייזנשטיין) משיח עמוד 395
חמישית שעתידים ישראל למלוך על כל העולם כולו משפה לשפה שנאמר כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבד וגו' וחוזרין כל העולם כולו על דינו של הקב"ה ולתורתו שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'.
זוהר כרך א (בראשית) פרשת נח
א"ר חייא אשתמע דכלא במלא דפומא תלייא דהא כיון דאתבלבל מיד ויפץ יי' אותם משם אבל בזמנא דאתי מה כתיב (צפניה ג') כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחד וכתיב (זכריה י"ד) והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד, ברוך יי' לעולם אמן ואמן:
זוהר כרך א (בראשית) פרשת וירא
אמר לון רבי שמעון לית רעותא דקודשא בריך הוא בדא דיתגלי כל כך לעלמא וכד יהא קריב ליומי משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא ולמנדע ביה קצין וחושבנין ובההוא זמנא אתגליא לכלא הדא הוא דכתיב (צפניה ג') כי אז אהפוך אל עמים וגו' מהו אז בזמנא דתיקום כנסת ישראל מעפרא ויוקים לה קודשא בריך הוא כדין אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחד, ת"ח אף על גב דאברהם כתיב ביה ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה וכל מטלנוי הוו לדרומא ואתקשר ביה לא סליק לדוכתיה כדקא יאות עד דאתיליד יצחק כיון דאתיליד יצחק אסתלק לאתריה ואיהו אשתתף בהדיה ואתקשרו [דף קיח עמוד ב] דא בדא בג"כ איהו קרי ליה יצחק ולא אחרא בגין לשתפא מיא באשא דכתיב ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק, מאן הנולד לו אש ממים:
תיקוני זוהר תקונא עשרין וחד ועשרין
וכד שוי לון בקירטא דאיהי שפה דפימא צריך למעבד לון בה כלהו אחד דבזמנא דינצח בה קודשא בריך הוא כל אומין דעלמא יתקיים בהון כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם י"י לעבדו שכם אחד והא שפ"ה ודאי דא שכינ"ה דהכי סליקת בחושבן שפ"ה בגין הכי כל אומין דעלמא עתידין לאשתעבדא תחות ידהא ולאמלכא לה עלייהו ביומין דמלכא משיחא לקיים מה דאתמר בה ומלכותו בכל משלה זכאה איהו מאן דנטיר האי אמונה בלביה ובפומיה דודאי איהי אמונה דישראל ואיהי יחודא דקודשא בריך הוא ובה מייחדין ישראל לקודשא בריך הוא תרין זמנין בכל יומא
רבינו בחיי שמות פרשת בשלח פרק יז, טז
וע"ד הקבלה: "כי יד על כס יה", היד הזאת היא מלחמה לה' שהיא מדת הדין של מעלה, וגלה לך הכתוב כי היא על "כס יה" כי שם יה מדת הדין של מטה, כענין שכתוב (לעיל טו, ב) "עזי וזמרת יה", וכמו שבארתי במקומו. על כן יאמר כי היד אשר על כס יה שהיא מלחמה לה' תהיה מלחמה בעמלק מדור דור, כי תעניש אותו מדה של מעלה שהיא מדת הדין הקשה כדי להאבידו מן העולם הזה, והבא על הפסק כחו ממנו, ובעבור כן נלחמת בו על שפסקה ממנו ונשאר השם והכסא כאלו חסר. ובאור המדרש: השם והכסא הם שבע מדות הרמוזות בוי"ו ה"א שהם כסא למה שלמעלה, או יאמר: "כי יד על כס יה", כי עמלק שלח ידו על כס יה, כלומר על וא"ו ה"א שהם כסא ליו"ד ה"א, שהם ג' ראשונות כמו שידעת, ובעבור כן "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", לפי דעתי זהו סוד הכתוב שמצינו בעשו: (בראשית לו, מ) "אלוף עלוה", ובדברי הימים כתב משה עצמו: (דברי הימים – א א, נא) "אלוף עליה" ביו"ד כדי לחבר השם וכענין שכתוב: (תהלים ב, ב) "על ה' ועל משיחו". ועוד נכלל במלת "כס" שלא אמר כסא לרמוז על העננים המקיפים את הכסא שהם ז', ממה שכתוב: (איוב כו, ט) "פרשז" בתוספת זי"ן, וכשישראל עושים רצונו של מקום העננים נפתחים כצורת כ"ף, וכשאינם עושים רצונו של מקום נסגרין כצורת סמ"ך, וכענין שכתוב: (איכה ג, מד) "סכותה בענן", וזהו: (להלן כד, טו) "ויכס הענן את ההר", (להלן מ, לד) "ויכס הענן את אהל מועד", וכבר ידעת כי ז' עננים היו לישראל במדבר.
וראיתי לאחד מן המקובלים שכתב בזה: דע והתבונן כי כסא הכבוד הוא משפיע ברכה וכח לשבעים מלאכים הסובבים את הכסא שהם ממונים על שבעים אומות, והם שרים עליהם, מנהיגים אותם, והיה עמלק מזרע עשו, ולפיכך היה כחו גדול ועצום שהרי כחו של עשו זקנו היה מתפרנס ומתברך מכחו של יצחק הוא מדת הגבורה, והענין הזה נרמז במלת: "ויחלש" שלא אמר "ויהרג" אלא "ויחלש" כלומר שהחליש כחו הגדול של מעלה השואב כח ממדת הגבורה והפסיקו משם כדי שיפלו לפניו לפי חרב. והנה עמלק אחד משבעים אומות, והכח שלו אחד משבעים שרים, וכאשר חטא עמלק זה פסק הש"י כחו מן הכסא שלא יתפרנס ממנו, ושלא ימשך כח ברכה מלפני ולפנים רק מכח הכוכבים והמזלות, והפסיק כחו מן הכסא, הוא השבועה שבכאן שאמר: "כי יד על כס יה", והענין כאלו היה הכסא חסר והשם חסר, כי כאשר הוא מסלק כחו מן הכסא נראה הכסא חסר, וגם השם נראה חסר שנראה כאלו אינו מתקיים הכל ויש כח אחר זולתו ח"ו, וע"כ חסר האל"ף מן הכסא, כי כחו הקדמון נסתלק מן הכסא לצורך עמלק והוא"ו והה"א מן השם, אבל לימות המשיח כשיפקוד הש"י על צבא השמים ויבטל הממונים העליונים ממנוים, וכענין שכתוב בדניאל: (דניאל ח, י) "ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם", יאבדו האומות על נקלה באבדן השרים הממונים עליהם, ויש מן האומות הרבה שיחזרו לדתנו כענין שכתוב: (זכריה ח, כג) "יחזיקו עשרה אנשים" וגו', וכתיב: (צפניה ג, ט) "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד", ואין לך אומה בעולם שלא יהיה לו חלק בהקב"ה, אבל עמלק ועשו לא יהיה להם חלק וזכרון עם שאר האומות הנשארים, הוא שכתוב: (עובדיה פסוק יח) "ולא יהיה שריד לבית עשו", באור הכתוב: כי משאר העו"ג יהיו שרידים ופליטים שישארו מהם לעבוד את ה' ואין בו מזרעו של עשו אך ימחו מן העולם, כענין שכתוב: "כי מחה אמחה את זכר עמלק", ואז יהיה השם והכסא על השלמות, שהרי ג' אותיות שהן אל"ף ה"א וא"ו הם תשלום הכסא והשם. ועל זה אמר דוד ע"ה: (תהלים קלב, יג) "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו", יאמר: לעתיד כשהקב"ה יבחר בציון אז ישב על כסא שלם, וזה לשון "אוה" שהוא תשלום הכסא והשם, וכן אמר דוד ע"ה: (תהלים ט, ז) "האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה", וכתיב: (שם קלב, ח) "וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו", "וה' לעולם ישב", הרי שהשם שלם כונן למשפט כסאו הרי הכסא שלם, ואז תהיה הממשלה לש"י לבדו כענין שנאמר: (ישעיה ב, יא) "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא", וכתיב: (עובדיה פסוק כא) "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". (זכריה יד, ח) "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
רש"י זכריה פרק יג, ח
והשלישית יותר בה – יתגיירו ויחיו:[1]
רש"י דברים פרשת ואתחנן פרק ו
(ד) ה' אלהינו ה' אחד – ה' שהוא אלהינול עתה ולא אלהי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:
רש"י ישעיהו פרק נא
(ד) כי תורה מאתי תצא – דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני:
דרשות הר"ן, ז' (עמוד רעז בהוצאת מוסה"ק תשס"ט)
ואחד מן היעודים הגדולים שיעד בביאת משיחנו הוא זה. כאמרו (צפניה ג') כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. ירצה בזה כי כל האומות ישובו לאמונתנו בכללי התורה ובפרטיה כפי דעתנו, וז"ש במסכת ע"ז (דף כד) מאי אותביה ליה חבריה לר' אליעזר כל צאן קדר יקבצו לך וגו' אמר להם ר"א כלם גרים גמורים הם לעתיד לבא שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה. מתקיף לה רב יוסף ודלמא מע"א הוא דהדרי בה א"ל לעבדו שכם אחד כתיב. הרי כבר נתבאר שכל האומות ישובו לאמונתנו בכל פרטי המצות ודקדוקיהן כאמור. והוא אמרם ז"ל מה אשוה לך ואנחמך לכשאשוה לך אנחמך. הפירוש ידוע שכל הקטטות שבינינו והאומות הם מסכת חלוף האמונה. כמו שאמרו בשבת (דף פט) א"ל ההוא מרבנן לרב כהנא מי שמיע לך מאי הר סיני א"ל הר שנעשו בו נסים לישראל. הר סיני הר ניסאי מבעי' ליה. אלא הר שנעשה בו סימן טוב לישראל, הר סימנאי מבעי' ליה. א"ל מאי טעמא לא שכיחת קמי' דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דמעייני באגדתא. דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דאמרי תרווייהו מאי הר סיני שירדה שנאה לאומו' העולם עלינו וכמו שאמר אם המצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני הגידו לו שכל חלאים שהאומות העולם הנ"ל מביאים עלי אינם אלא בשביל שאני אוהבת אותו. והטעם בזה מפני שהבדילנו הש"י מכל האומות שלא נתחתן בהם ושלא לאכול המאכלות האסורות. והריחוק וההבדל מביא עכ"פ לידי כך, ולפיכך אמרו לכשאשוה לך אנחמך. כלומר לכשאשוה לך שאר האומות שכלן יהיו באמונה אחת עמך אנחמך. כי אז יהיה הנחמה שלמה שאין אחריה דאגת מלחמה ושנאת האומות הנ"ל עלינו.
והוא שסיים המדרש לכשיגיע היום ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. וזהו בזמן משיחנו.
ישועות משיחו, האברבנאל, פרק ו', עמוד נו
אבל הגאולה העתידה תשלים לכל העולם בכלל ומפני זה תהיה כוללת למין כולו ועל זה אמר צפניהו כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד וישעיהו אמר כי מלאה הארץ את את ה'… ויקבלו כולם את עול מלכותך וכו' כי המלכות שלך היא ובדרך הזה בימות המשיח ישובו בני האדם לאותו מדרגה שהיה אדם הראשון שנולד בה קודם שחטא החכמה ויושר המעשים וביטולי התאוות הגבריות…
וכבר יעדו הנביאים שישיב שלמיות הארץ כולם לאיתנם ועל ההתקבצות האומות וקבלתם אמונת הש"י וע"ז נבא יעקב באמרו עד כי יבא שילה ות"א וליה יתכנשון עממיא וזכריה אמר ונלוו גוים רבים אל ה' ביום ההוא לפי שיתחברו האומות לקבל עליהם עול האמונה האמתיות וע"ז אמר המשורר ועם נברא יהלל יה
אברבנאל במדבר פרשת נשא פרק ו, פסוק כג
ובפסוק הג' ברכם בנשיאות מלכי בית דוד שזה יהיה בזמן הגאולה עתידה ובשמו של הקב"ה שאז יהיה נודע בפי כל הבריות וכמאמר הנביא כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד וגו' והוא גם כן פי' נאה ונכבד ומתקבל
אברבנאל ישעיהו פרק ב, יב
אין ספק שלבות בני אדם יתפעלו מזה ויכנעו לאמונת הש"י וימשכו אחריו וידברו שפה ברורה בשם ה', כמו שאמר צפניה (ג, ט) לקרא כלם בשם ה', כי יקבלו קריאת שם הנכבד הזה מפי הקמים בתחייה, כי בראות הבן את אביו או האב את בנו הנקבר זה ימים, או יראו את משה ואת אהרן ושמואל ואליהו ושאר הנביאים קמים בתחייה, וחכמיהם הפלוסופים המפורסמים שיקומו ויגידו לפני בני אדם אמתת האמונה, אין ספק שכולם ימשכו אחריה ויסורו מדרכם הרעה ולא יתנו עוד לבם אל דבר מדומה וגשמי כי אם אל האמת והאמונה האלהית, ועל זה אמר הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם: וזה ענין הנבואה הזאת שכל העמים יאמרו לכו ונעלה אל הר ה', ויסירו מקרבם כל מיני גאוה, והאלילים כליל יחלוף, כי ילכו בני אדם אחרי האמת ולא אחרי הדמיונות והכזבים, ובזה יזכה המין האנושי לתכלית בריאתו שהוא התכלית האמתי באמצעות תחיית המתים, ואולי שלזה רמז באמרו ובאו במערות צורים ובמחלות עפר, שהם המקומות אשר המתים נקברים שמה, שיבאו שם האנשים לראות איך יתדבקו עצמות המתים עצם אל עצמו ויחיו ויקומו, כי היא העצומה מכל הפליאות, ולפי שבסבת זה יחדלו האנשים מעבודת האלילים, ומהמשך אחרי המלכים ושרי הארץ שהן גם כן אלילים בצד מה, לכן חתם דבריו באמרו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, רוצה לומר חדלו לכם מעבודת האלילים והמלכים והגאוה, בראותכם את האדם אשר נשמה באפו, שהם המתים הקמים מקבריהם וחזרה הנשמה באפם, כי במה נחשב הוא אצל הבורא בעולם הרוחני, כלומר במה האדם נחשב, אם באמונה האמתית ואם בדברים המדומים הכוזבים, והתבארה בזה הנבואה הזאת ועומקה והותרו שתי השאלות האחרונות אשר נפלו עליה:
אברבנאל ישעיהו פרק מה,יח
בי נשבעתי יצא מפי צדקה ר"ל גזרתי ונשבעתי עליה שלא ישוב ומהו אותו דבר שלא ישוב הוא כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון כלומר שבאחרית הימים כל האומות יכרעו ויפלו לפני ויודו בייחוד אלהותי, וכמאמר הנביא צפניה (ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד.
אברבנאל ישעיהו פרק נז,טז
וי"מ כי רוח מלפני יעטוף על הרוח החיוני שהוא מושפע מן הגלגל שהוא לפני השם אבל הנשמות השכליות אינם מושפעות אלא ממנו יתברך והוא אומרו אני עשיתי, והכלל שהגאולה מחוייבת בהכרח אם לרחם על ישראל שהם מעשה ידיו של הקב"ה ואם לפי שתמלא הארץ דעה את ה' ויהפוך אל עמים שפה ברורה באופן שהמין האנושי כולו יגיע לתכליתו בהשגת אמונת הש"י ולא תהיה תולדות' לבטלה ונשמת' לריק, ואולי שלזה ג"כ כיוון באומרו כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי על כלל בני אדם שבזמן הגאולה ישתלמו נפשותיהם
אברבנאל ישעיהו פרק ס ו-י
ויש מחלוקת בדברי חכמים זכרונם לברכה בדבר זה כי רבי אליעזר אומר שאין מקריבים בהמות הגוים לא אנחנו ולא הם לפי שחוששין בהם לרביעה והקשו מזה הפסוק לר' אליעזר ותירץ כלם גרים גרורים הם לעתיד לבוא דכתיב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד. ועל בני ישראל הבאים מהגלות במרוצה לאדמ' הקדש אמר (ח) מי אלה כעב תעופינה והם קהלות ישראל העולות מהגולה ולמהירות תנועתם המשיל הדבר בעופפות במהירות תנועת העב וכיונים אל ארובותיהם שיותר יעופפו היונים בשובם אל קניהם כדי לשוב אל גוזליהם ממה שיעופו בצאתם משם, ואפשר שאמר זה על עשרת השבטים שישובו בזמן ההוא, אמנם בפסיקתא רבתי דרשוהו על האומות שיבאו להתגייר לירושלם, ועם היות האיים. והם איי המערב רחוקים מאד מארץ ישראל זכר הנביא שגם הם עתידים לבוא לירושלם לקבל אמונת השם והוא אומרו (ט) כי לי איים יקוו והודיע גם כן שאניות תרשיש יבאו בראשונה להביא בניהם מרחוק באיי הים כי ראשונים יהיו בזה ואחריהם שאר האומות, ואמנם אומרו כספם וזהבם אתם אין ראוי לפרשו על ישראל אבל הוא חוזר אל האיים ואניות תרשיש שזכר שיביאו כספם וזהבם אתם להקריב מנחה לשם ה' אלקיך ולקדוש ישראל כי פארך, והותרה בזה השאלה השלישית.
(י) וזכר עוד שאותם בני נכר שיבאו להתגייר המה יבנו חומותיהם ומלכיהם ישרתו אותם כי תחת שהיו אומות העולם מחריבים את ירושלם יהיו זרעם בונים אותם
שו"ת עשה לך רב חלק ג סימן כט
גרים לימות המשיח
מנקודת ראות זאת, נוצרת בעיא מענינת. אותם המאמינים, שאכן חיים הננו בתקופה של "אתחלתא דגאולה", וכבוד ה' זרח על עמו ונחלתו, ומכאן פתח לגאולה שלימה, אם כן, מדינת – ישראל היא תופעה משיחית, ולפי השקפתם זאת יש להם להמנע מקבלת גרים, שכך אמרו בברייתא: אין מקבלים גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה (יבמות כ"ד: ע"ו. ובעבודה זרה ג ב).
שתי תשובות לדבר: א) שאור זה אשר זרח על ישראל בדורנו שהוא "אתחלתא דגאולה", עדיין רבים מישראל טרם זכו לראותו, ובודאי שגויים לא זכו לכך. ב) לאו הלכתא היא, שבימי המשיח תמנע כל אפשרות לגיור, שכן הרמב"ם העתיק זה, שבימי דוד ושלמה לא קבלו גרים ולא העתיק זה שבימי המשיח לא יקבלו, וכנראה מזה שסובר הוא שבימי המשיח כן יקבלו גרים, וראיה לדבר מה שאמרו בברייתא: הרואה מקום שנעקרה ממנו עכו"ם אומר ברוך שעקר וכו' והשב לב עובדיהם לעבדך, ובחו"ל אין צריך לומר והשב לב עובדיהם לעבדך, מפני שרובה עובדי כוכבים. רשב"א אומר אף בחו"ל צריך לומר כן, מפני שעתידים להתגייר, שנאמר: "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה" (ברכות נז ב). והנה פסוק זה נאמר לימי המשיח, ומכאן, שדעת רשב"א שעתידים להתגייר, והרמב"ם פסק כרשב"א (בה' ברכות פ"י ה"ט), והמאירי כתב, שאעפ"י שרבים חלוקים עליו טעמא דמסתבר הוא.
זאת ועוד, גם לדעת הסוברים שאין מקבלים גרים לעתיד לבוא, לדעת ר' אליעזר כולם נרורים הם לעתיד לבוא (עבודה זרה כ"ד א), ולמדו זאת מן הפסוק הנ"ל, "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה" וגו' לעבדו שכם אחד, ולמדה שם הגמרא שהיא גרות ממש, ופירש"י מעצמם נגררין להתגייר אעפ"י שאין מקבלים אותם ע"כ. והרי זה ממש, כפי שלא קבלו גרים בימי דוד ושלמה, ואעפי"כ נתגיירו בימיהם מאה וחמשים אלף גרים (יבמות עט ב), והיינו מעצמם בפני בתי – דין של הדיוטות (הרמב"ם בה' איסורי ביאה פי"ג הט"ו), או מעצמם ממש, שבאו ונספחו אל בית ישראל לשמור תורה ומצוות, כפי שאירע בימי מרדכי, שנאמר "ורבים מעמי הארץ מתיהדים" וגו' והיינו, ללא שיקבלום שום ב"ד.
מעתה, אם ב"ד הגדול בימי דוד ושלמה לא מנעו, או, שלא יכלו למנוע קבלת מאה וחמשים אלף גרים, שמא אנו נוכל בזמננו למנוע? אם לעתיד לבוא בימי המשיח ממש, עתידים גרים לבוא מעצמם ולהסתפח על בית – ישראל אף שבית – דין של משיח לא יקבלום, שמא עתה בימי "אתחלתא דגאולה" נוכל אנו למנעם? ושמא טוב יותר, להפקיר הענין, ח"ו, לידי הדיוטות ממש שיגיירום, או להניח להם להטמע מעצמם בישראל ללא כל גיור? ומכאן, שיותר טוב לקבלם בזהירות מרובה, ולעשות כל האפשר להחדיר בלבם רצון כנה לקבלת מצוות, ובכך תהא גרותם תופסת מבחינת ההלכה, ועפ"י התנאים המבוארים לעיל.
בסוף ייקלטו בישראל גרי – הצדק בלבד
ואעפי"כ, מובטח לנו, שלעתיד לבוא כאשר תמלא הארץ דעה את ה', ואז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא בשם ה' ולעבדו שכם אחד, יידחו אותם גרים גרורים מישראל. וכך אמרו בברייתא: תניא ר' יוסי אומר, לעתיד לבוא באים עובדי כוכבים וכו' ונעשו גרים גרורים, ומניחים תפלין בראשיהם ותפלין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם. כיון שרואים מלחמת גוג ומגוג אומר להם על מה באתם, אומרים לו על ה' ועל משיחו וגו' וכל אחד מנתק מצוות והולך והקב"ה הולך ומשחק שנאמר יושב בשמים ישחק (ע"ז ג ב). הרי שלדעת ר' יוסי, גם לעתיד לבוא עתיד הקב"ה למצוא את הדרך להרחיק את הגרים הגרורים ממחנה ישראל ורק גרי צדק יזכו להקלט בישראל, כחזון נבואת ישעיה: "כי ירחם ה' את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב" (ישעיה יד) והכונה לימות המשיח כפירוש רש"י ורד"ק, ה' יזכנו לראותם בב"א.
רמב"ם מלכים יא,ד
אבל מחשבות בורא העולם – אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן העולם כולו לעבוד את יי ביחד, שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יי לעבדו שכם אחד (צפניה ג, ט).
כיצד? כבר נתמלא העולם מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים: דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
רמב"ם מלכים יב,א
שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל
זהב שיבה, הרב נסים שלמה אלגאזי, תנ"ב, ברכות סג
…אך ק"ק דאיכא ברייתא סתמית דתנו רבנן אין מקבלין גרים לימות המשיח במ' ע"ז ויבמות תני רב יוסף מה קראה שנאמר מי גר אתך בעניותך עליך יפול בעשירותך י"ל דנהי דאין מקבלין גרים לימות המשיח לקבל שכר כישראל מ"מ לעתיד לא יעבדו ע"א כי כתיב לקרא כלם בשם ה' וכיון דלא יעבדו ע"א אף שאינן כישראל גמורים שפיר מצלינן עלייהו והשב לב עובדיהם לעבדיך, אחרי כתבי מצאתי הדבר בבירור ??? ע"א דך כד' כדרב יוס' גופיה דמפרש בההי' ברייתא דאין מקבלים גרים מקרא דמי גר אתך קאמר התם אהא דאמר רבי אליעזר כלם גרורים לעתיד אמר רב יוסף מאי קרא שנאמר כי אז אהפוך וכו' וכתב רש"י ז"ל גרורים ??? באים להתגייר ואף שאין מקבלים אותם ואפילו לרבנן דפליגי עליה התם מ"מ מודו דהדרו מע"א דלא פליגי אקרא כדפריך התם ודלמא מע"א הדרו בהו אם כן לכלהו תנאי אף דאין מקבלים אותם לענין שיהיו כישראל לכאו' לכ"ע מע"א הדרי וא"כ שפיר מצלינן עלייהו והשב לה עובדיהם לעבדך.
ראה עוד: חוזה דוד, מזמור קיג; אוצרות דברי יציב ברכות עמ' שד; אור לעמים עמ' 30
הסוברים שהרמב"ם סובר שכולם יתגיירו
הראשון לציון הרב יצחק קובו, עמוד 135, 'גידולי ארץ'
ועוד כתבו הראשונים שהסיבה שחטאו ישראל כשבאו לא"י היא מחמת שהניחו בארצם מז' עממין ולמדו ממעשיהם הרעים אבל לע"ל בע"ה עתידים כל א"ה להתגייר וכיון שכן לע"ל אינם חוטאים מחמת שאין להם בארצם ז' עממים רשעים כדי שילמדו מהם…. לזה אמר דמעלה היא בכלל שישראל אינם חוטאים שהרי ונהרו אליו כל הגויים ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו ר"ל דמתגייר כל הגויים וכיון שכן אינם חוטאים דאין להם ממי ילמדון כאמור.
שפה לנאמנים, הרב ברוך אפשטיין (בן הערוה"ש), עמוד 14
רק שיתאחדו כולם ברעיון אחד טהור לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, וכ"מ בירושלמי ע"ז פ"ב ה"א: עתידים בני נח לקבל עליהם כל המצות, שנאמר כי אז אהפך על עמים שפה ברורה וגו', וכן הוא בבבלי ברכות נ"ז ב' עתידים הכותים להתגייר שנאמר כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה וגו' ועיין במ"ר ס"פ וישב.
אש דת, חלק ח, פרק ששה עשר מאמר שני, אות ב (עמוד תקד) (506 באוצר)
וקבל עול מלכות שמים הוא לא רק לנו, רק לצפות לקבלת עול מלכות שמים ע"י העולם כולו, כמ"ש ברש"י פ' ואתחנן שפירש הפסוק שמע ישראל ה"א ה"א – ה' הוא אלקינו עתה, ולא אלקי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
ובברכות (נז ע"ב) וכן נפסק באו"ח (רכ"ד) הרואה מקום שנעבדה בו ע"ז צ"ל והשב לב עובדיהם לעבדך, מפני שעתידים להתגייר, שנאמר כי אז אהפוך וגו'. ובמ"ר (סו"פ וישב) מי מחכה וכו' – שיהיו כל העולם אגודה אחת, שנאמר כי אז אהפוך וגו', וזה שאומרים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם. כמו שידענו שהשלטן לפניך וכו' ושמך נורא על כל מה שבראת. וגם זה יהיה ע"י משיח…
עין אי"ה ברכות נז,ב
רשב"א אמנם ס"ל שאף אם אמת הדבר שאין לנו חובת ומצות השתדלות ביחש לשאר עמים בשרשי האמונה ודעת ד' אבל דבר זה הוא ברור שכל שתמהר ישועתנו לבא וקרן ישראל יתרומם ועבודת ד' תתעודד בקרבינו במעלה רוממה יותר עלול הדבר שכל באי עולם יכירו על ידינו את הדר כבוד מלכותו ית' והדבר הוא מוכרח באשר הדרך האחת הכבושה לדעת את ד' בכל העולם היא דוקא ע"י ישראל א"כ המשאת נפש של תיקון העולם הכללי תעורר אותנו למהר לבא אנו אל השלמתנו מפני שעתידין להתגייר. הגירות היא הוראה של קבלת מלכות שמים באמצעות ישראל וע"י השפעתם והראיה איתנה מאד כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד' לעבדו שכם אחד"' האחדות הזאת במושגי עבודת ד' שהיא נחוצה גם היא מאד לטובה האנושית הכללית ברוחניות וגשמיות א"א שתבא כ"א שתלקח ממקור ישראל שיהי' המקור אחד בעולם ומתפלג לארחות רבות כפי השגת ותכונת כל עם ועם ויכלתו לקבל מאורה של תורת ישראל אבל אם הי' אפשר שדעת ד' תבא אצל העמים באחרית הימים ע"י מושגים שכליים בפרטים של כל עם ואח"כ בכללם א"א כלל שתהי' השפה ברורה לכל העמים והעבודה שכם אחד כי כפי המקורות התכונות וההשקפות השונים הכרח הוא להמצא מקום של חילוף גדול במושגים
באהלי שם, הרב חיים זאב ריינס, עמוד 160
"ולא עוד אלא שכל הנביאים היו במידת רחמים על ישראל ועל האומות. במאמר זה נרמז שאף שהאומות הכעיסו את הקב"ה לא הורחקו לחלוטין ממנו, והנביאים הורו רחמים עליהן כשם שהורו רחמים על ישראל אחר שחטאו. אמנם, בכמה מקומות נאמר שהגויים נועדו לגיהנום (ספרי האזינו פי' שיא; פסיקתא רבתי פ"י), אבל כזה נאמר גם על רשעי ישראל. ויש שלמרות הדברים הקשים שנאמרו על הגויים, לא שכחו את דברי הנביאים שעתידים לחזור: (ברכות נז,א) ובחוץ לארץ אין צריך לומר והשב לב עובדיהם לעבדך מפני שרובה עכו"ם. ר' שמעון בן אליעזר אומר אף בחו"ל צריך לומר כן מפני שעתידים להתגייר שנאמר (צפניה ג,ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה". אנו מכירים מתוך דברים אלה שהיו איזה חילוקי דיעות בין החכמים בנוגע להגויים (מה שאפשר להכיר גם מתוך דברים אחרים, כפי שנראה להלן). כי היו כאלה שמחמת ההתמרמרות הגדולה על הרישעות של הגויים שבזמנם נתייאשו מהם, ואחרים כנגד זה הטעימו גם בעת מצוקה זו את הייעודים האוינברסליסתיים של הנביאים על התשובה של הגויים והתאחדות האנושות לעתיד לבוא. אולם בגלל זה אין להניח – כפי שנמיחים איזה חוקרים יהודים – שביהדות קיימים שני זרמים: אוניברסליסתי ופרטיקולריסתי. כי הרעיון של בחירת ישראל קשור, כאמור, עם הרעיון האוניברסליסתי, וההבדל הוא רק באופן ההטעמה של שני רעיונות אלה. כשגבר הלחץ החיצוני – בתקופה הרומאית ועוד יותר בימי הביניים – בדרך כלל הוטעם יותר רעיון הבחירה וההבדל שבין ישראל להעמים, אבל גם הרעיון האוניברסליסתי נתקיים תמיד ביהדות.
יד הקטנה, הרב דוב בריש גוטליב, תרט"ז, שער י"א שער הגאולה האחרונה פ' יא, עמוד קט,ב
כי אז אהפך על עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד. והרי הכונה מבואר אשר ליום קומו יתברך לעד. אז יטהר האומו' וידונם באש קנאתו. וכל היוצא מהם זך ונקי ישאר לטוב ויקרא בשם ה' ויעבדו שכם אחד. ונאמר ונלוו גוים רבים אל ה' ביום ההוא והיו לי לעם. ונאמר ובאו עמים רבים גוים עצומים לבקש את ה' צבאו' בירושלים ולחלו' את פני ה'. כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונו' הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי. לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהם עמם. ונאמר והיה כל הנותר מכל הגוים… ועוד פסוקים רבות כהנה. וכל הענין זוכך האומות. היא היא באת אשר אנחנו עם ישראל ביניהם זמן רב כזה.
