ו,א – שתי משפחות שאוכלות יחד – דין תוספת אורה
כתב מהר"ח אור זרוע (דרשות עניני שבת, עמ' 71), שיש להסתפק בדין ארבע משפחות שגרות בבית אחד ושלוש מהן הדליקו והרביעית לא הספיקה להדליק, שמכיוון שהדלקת נרות היא משום שלום בית ויש כבר שלום בית, אולי לא תוכל להדליק. וסיים שהמנהג שתדליק, שכל אדם מדליק על שלום ביתו. וכ"כ במהרי"ל (שו"ת נג), שאע"פ שהדליקו כמה אנשים במקום מסוים, מדליקים שם עוד נרות עם ברכה, שכל מה שמתווסף שם אור, יש בו יותר שלום בית ושמחה יתירה על הנאת האור.
והביא הב"י את דברי המהרי"ל ולא העיר עליו. אולם בשו"ע רסג, ח, כתב: "שניים או שלושה בעלי בתים אוכלים במקום אחד, יש אומרים שכל אחד מברך על מנורה שלו. ויש מגמגם בדבר, ונכון לזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד". והרמ"א העיר: "אבל אנו אין נוהגים כן". ומקובל לומר שזוהי מחלוקת ספרדים אשכנזים, אולם הדברים אינם מדויקים.
אכן רוב הפוסקים הספרדים כתבו שיש לנהוג כשו"ע (שיו"ב ג; מאמ"ר ו; חסד לאלפים ח; בא"ח ש"ש נח יא; מנו"א ח"א, ד, יא). אולם מנגד כמה מפוסקי ספרדים כתבו שהמנהג שגם כאשר שתי נשים מדליקות במקום אחד, כל אחת מהן מברכת על הדלקת נרותיה (יפה ללב י; גדולות אלישע יח; כה"ח נו). וכתב הרב משאש (שמ"ש ומגן ב, לח), שגם השו"ע לא כתב שאסור ששתי נשים תדלקנה במקום אחד, אלא רק כתב שנכון להיזהר בספק ברכות. ולכן "מי שרוצה לעשות המצווה בעצמו וחושק הוא לקדש ה' בפיו ושפתיו, אין מי יאמר לו מה תעשה, והוי כשאר ברכות שנהגו שלא לצאת בברכת חבירו". והוסיף שכך היה מנהג מקנאס ("עיר של חכמים וסופרים"), שהרבה משפחות נכבדות של רבנים עם נשותיהם אכלו אצל רבנים אחרים, והרבניות המכובדות ברכו כל אחת על הנר שלה ולא חששו לזהירות של השו"ע, כי רצו לברך ולהלל את ה' בפיהן. ע"כ. בנוסף לכך כתב בא"א בוטשאטש, שגם הב"י יודה שבמקום שנהגו לברך, אין לחשוש. "וכבר קבעו חובה על עצמם שלא תהיה שום אשה שנישאת פעם אחת לאיש בלי הדלקת ב' נרות, פשיטא דשייך בזה 'וצוונו' לכולי עלמא".
כתב בערוך השולחן (רסג, ו), שאם כמה נשים מדליקות בבת אחת, הכל מודים שיכולות להדליק ולברך, והמחלוקת היא רק כאשר אחת באה אחר חברתה. וכ"כ בתורת חיים סופר רסג, כה, וכן מדויק מדברי מהר"ח או"ז.
ומאידך, אמנם רוב פוסקי אשכנז כתבו כדברי הרמ"א, שכמה נשים שמדליקות באותו מקום, כולן מברכות (לבוש ט; א"ר יח; ח"א ה, י; דה"ח נ, יא; מ"ב לז; קיצור שו"ע עה, י). אולם כמה מפוסקי אשכנז כתבו שיש לחוש לכתחילה לדברי השו"ע, שאחת תברך והשאר יצאו ידי חובתן בברכתה (עולת שבת רסג, ד; של"ה מס' שבת, נר מצוה כד; ובשועה"ר רסג, י, כתב את שתי הדעות ולא הכריע). בנוסף לכך כתב החיד"א (שיו"ב ג), שאם הם אוכלים על שולחן אחד, גם לדעת הרמ"א רק אחת תברך. וכ"כ עוד כמה פוסקים (תהלה לדוד רסג, ז; קצוה"ש עד בדה"ש כד; דעת תורה).
לפיכך, ראוי להורות לכתחילה לכל העדות בשווה, שכל אשה תדליק במקום אחר בבית ובברכה.
ו,ב – בבית מלון, האם אפשר לצאת בהדלקת הנורה שבשירותים
כתבתי שהשובתים בבית מלון עדיף שיצאו ידי חובת המצווה בהדלקת נורה חשמלית בחדר מאשר להדליק נרות יחד עם עוד הרבה נשים. וכ"כ בילקוט יוסף רסג, יט. אלא שכתבתי שכל זה בתנאי שיש בחדר נורה חשמלית, אך על ניאון אין לברך מפני הספק המוזכר בהערה 2.
ולעיתים שואלים, מה לעשות כאשר יש בחדר ניאון ובשירותים נורה חשמלית, וכן כאשר יש בחדר נורה חשמלית אך אין במלון שעון שבת שיכבה את הנורה. האם אפשר לצאת בהדלקת הנורה שבשירותים ובמקלחת. ונראה לענ"ד שבכל אופן אין לברך על הנורה שם, מפני שאין נאה לקיים המצווה ולברך על נורה שבשירותים, וכדרך שאמרו (סוכה נ, א) לגבי ניסוך המים שבמקדש, שאין מנסכים במים שנתגלו, ואף אין מתקנים אותם על ידי העברה במסננת, משום שנאמר (מלאכי א, ח): "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ". אמנם אפשר שבנוסף להדלקת הנרות ליד חדר האוכל תדליק את הנורה בשירותים לשם מצווה.
