אסור לעבור לפני המתפלל בתוך ארבע אמותיו, מפני שהעובר לפניו עלול להפריע לו לכוון בתפילתו. ויש אומרים, שטעם האיסור, מפני שהמתפלל עומד לפני השכינה, והעובר לפניו פוגע בכבוד השכינה (פניני הלכה תפילה יז, 16).
נחלקו הפוסקים בשאלה, היכן בדיוק אסור לעבור, לדעת ה'אליה רבה', האיסור הוא רק ממש מול פניו של המתפלל, שרק מי שעובר שם מפריע לו בתפילתו. כלומר, רוחבו של אדם בערך חצי מטר, לפיכך אין לעבור באותו חצי מטר שמול פני המתפלל עד למרחק של ארבע אמות (קרוב לשני מטר). ואילו לדעת ה'מגן אברהם', בכל מקום שהמתפלל יכול לראות בתוך ארבע אמותיו – אסור לעבור, מפני שהעובר שם עלול להסיח מעט את דעתו של המתפלל.
עוד נחלקו, שלדעת ה'אליה רבה' מותר לאדם לבוא ולעמוד לפני המתפלל בתוך ארבע אמותיו ולהישאר לעמוד שם. שרק אם הוא חוצה את ארבע האמות שמול פניו, הוא מפריע לו בתפילתו, אבל אם הוא בא מהצד ונשאר לעמוד לפניו, אינו מפריע כל כך. ולדעת ה'מגן אברהם', אסור לאדם להיכנס לתוך ארבע האמות שלפני המתפלל.
לכתחילה, יש להחמיר כדברי ה'מגן אברהם', ובשעת הצורך, אפשר להקל כדברי ה'אליה רבה' ולעבור לצידו של המתפלל, וכן לעבור ולעמוד ממול פניו. לפיכך, מי שאיחרה לתפילה, אם תרצה להקל רשאית לעבור בצידי מתפללות אחדות כדי להגיע למקומה. אולם אם היא צריכה לעבור לשם כך בצידי מתפללות רבות, לא תעבור, מפני שקרוב לוודאי שתסיח את דעתה של אחת מהן (פניני הלכה תפילה יז, 17).
לצורך גדול מאוד, כשאין ברירה אחרת, מותר אף לעבור ממש לפני המתפללת. לדוגמה, מותר למי שצריכה ללמד שיעור לעבור לפני המתפללת. וכן מותר למי שממהרת מאוד, כגון שחוששת להפסיד את ההסעה שלה, לעבור לפני המתפללת.
אם המתפלל נעמד במקום המעבר, כיוון שנהג שלא כדין בזה שעמד במקום שמפריע למעבר הנכנסים והיוצאים, אין חובה להתחשב בו, ומותר בשעת הצורך לעבור כנגד פניו (שם 18).