לפני ברכות קריאת שמע אומר החזן: "ברכו את ה' המבורך", והקהל עונים אחריו: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", והחזן חוזר אחריהם ואומר: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" (שו"ע או"ח נז, א).
בעת אמירת "ברכו" החזן כורע מעט, וזוקף בעת אמירת ה'. ולגבי הקהל נחלקו המנהגים: יש נוהגים לכרוע כמו הכריעות שבתפילת עמידה, ויש נוהגים לכרוע מעט, ויש נוהגים שלא לכרוע כלל. וכל אדם ימשיך כמנהג אבותיו. ובמקום שמתפללים ביחד בעלי מנהגים שונים, ראוי שכולם יכרעו מעט (ע' פ"ה תפילה יז, 3).
עיקר עניינו של "ברכו", לפתוח את ברכות קריאת שמע. בהכרזת "ברכו" קורא החזן למתפללים לומר את ברכות קריאת שמע. וכן העולים לתורה אומרים "ברכו" כפתיחה לברכת התורה.
נוהגים לחזור לומר "ברכו" בסוף התפילה, כדי שגם המאחרים שהגיעו אחר תחילת ברכות קריאת שמע יזכו לענות עליו (ע' פ"ה תפילה טז, ג, 2; כג, ט).
נחלקו המנהגים בשאלה אם צריך לעמוד בעת שעונים על קדיש ו"ברכו". למנהג רוב הספרדים, אין צריך לעמוד לקראת עניית דברים שבקדושה, אבל מי שכבר היה עומד, צריך להישאר לעמוד בקדיש ו"ברכו" (מהרי"ל, כה"ח נו, כ; קמו, כ-כא; יחו"ד ג, ד).
ולמנהג רוב אשכנזים, ראוי לעמוד בעת עניית הקדיש ו"ברכו", שהם דברים שבקדושה (מ"ב נו, ז-ח; קמו, יח). אמנם לגבי "ברכו", שהענייה עליו קצרה, נוהגים רבים מבני אשכנז, שאם כבר היו יושבים, כגון בקריאת התורה או לפני מעריב, שאין קמים לגמרי, אלא רק מתרוממים מעט מהכסא תוך הטיית הראש לפנים, ועל ידי כך קמים וכורעים מעט. וכן נוהגים רבים בעת זימון של עשרה, שאף שהוא דבר שבקדושה, שלפי מנהג אשכנז נכון לעמוד לכבודו, מכל מקום כיוון שאמירתו קצרה, מסתפקים בקימה מועטת במקום עמידה גמורה.
