לפני ברכות קריאת שמע אומר החזן: "ברכו את ה' המבורך", והקהל עונים אחריו: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", והחזן חוזר אחריהם ואומר: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" (שו"ע או"ח נז, א).
בעת אמירת 'ברכו' החזן כורע מעט, וזוקף בעת אמירת ה'. לגבי הקהל נחלקו המנהגים: יש נוהגים לכרוע כמו כריעות שבתפילת עמידה, ויש נוהגים לכרוע מעט, ויש נוהגים שלא לכרוע כלל. וכל אדם ימשיך כמנהג אבותיו. ובמקום שמתפללים ביחד בעלי מנהגים שונים, ראוי שכולם יכרעו מעט (פניני הלכה תפילה יז, 3).
עיקר עניינו של 'ברכו', לפתוח את ברכות קריאת שמע. בהכרזת 'ברכו' קורא החזן למתפללים לומר את ברכות קריאת שמע. וכן העולים לתורה אומרים 'ברכו' כפתיחה לברכת התורה.
נוהגים לחזור לומר 'ברכו' בסוף התפילה, כדי שגם המאחרים שהגיעו אחר תחילת ברכות קריאת שמע יזכו להשתתף באמירתו (פניני הלכה תפילה טז, ג, 2; כג, ט-י).
נחלקו המנהגים בשאלה אם צריך לעמוד בעת שעונים על קדיש ו'ברכו'. למנהג רוב יוצאי ספרד, אין צריך לעמוד לקראת עניית דברים שבקדושה, אבל מי שכבר היה עומד, צריך להישאר לעמוד בקדיש ו'ברכו' (מהרי"ל, כה"ח נו, כ; קמו, כ-כא; יחו"ד ג, ד).
ולמנהג רוב יוצאי אשכנז, ראוי לעמוד בעת עניית הקדיש ו'ברכו', שהם דברים שבקדושה (מ"ב נו, ז-ח; קמו, יח). אמנם לגבי 'ברכו', שהענייה עליו קצרה, נוהגים רבים מיוצאי אשכנז, שאם כבר היו יושבים, כגון בקריאת התורה או לפני מעריב, שאין קמים לגמרי, אלא רק מתרוממים מעט מהכסא תוך הטיית הראש לפנים, ובכך קמים וכורעים מעט. וכן נוהגים רבים בעת זימון של עשרה, שאף שהוא דבר שבקדושה, שעל פי מנהג יוצאי אשכנז נכון לעמוד לכבודו, מכל מקום כיוון שאמירתו קצרה, מסתפקים בקימה מועטת במקום עמידה גמורה.