ו – נשים בתפילין

[2]. הלכה והערה זו מפניני הלכה חפצי קודש ג, כ. במשנה ברכות (כ, א), מבואר שנשים פטורות מתפילין. בעירובין (צו, א), מובאת ברייתא: "מיכל בת כושי (שאול) היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים". ביאר הרשב"א (עירובין שם) על פי העולה מהסוגיה בגמרא, שמותר לנשים לכתחילה להניח תפילין. אמנם בירושלמי ברכות (ב, ג), אחרי שהובאה דעה סתמית שלא מיחו חכמים במיכל בת שאול שהניחה תפילין, הובאה דעת ר' חזקיה שמיחו בה. וביארו התוס' (עירובין שם, 'מיכל') שטעם המחאה, מפני "שתפילין צריכים גוף נקי, ונשים אינן זריזות ליזהר", ולכן אינה כשאר מצוות עשה שהזמן גרמן שעודדו נשים לקיימן. ויש שביארו שהחשש כולל יותר, שמא לא ייזהרו כראוי בקדושתן, ובכלל זה שיבואו לידי היסח דעת (ראב"ד, ר"ן וריטב"א). ואולי מאחר שנשים טיפלו בתינוקות ובטינופי הבית, חששו שיתקשו לשמור על נקיות גופן (וכן עולה מיש"ש קידושין א, סד). ויש אומרים שמחו במיכל משום איסור 'לא ילבש' (יפה ללב לח, ב).

למעשה, לדעת רוב הראשונים, דין תפילין כדין שאר מצוות עשה שהזמן גרמן, ולכן נשים שרוצות להניח תפילין רשאיות, ויש להן בכך מצווה. כ"כ החינוך תכא, ומאירי (עירובין צו, א). וכן עולה מרמב"ם (הל' ציצית ג, ט), ורשב"א (א, קכג). וכן אפשר ללמוד מבה"ג, רי"ף, ר"ן וריטב"א, שכללו את מצוות התפילין עם שאר מצוות עשה שהזמן גרמן מבלי לחלק. וכ"כ סתם שו"ע (לח, ג). וכ"כ בעולת תמיד (לח, ג), שאשה שרוצה להניח תפילין, אם היא יודעת לשמור את גופה בנקיות, תוכל להניחן. וכן סיפרו על כמה צדקניות בדורות הראשונים והאחרונים שנהגו להניח תפילין, ומהן בנותיו של רש"י ואשתו של רבי חיים בן עטר.

מנגד, יש מהראשונים שהורו לנשים לא להניח תפילין, ומחו ביד הרוצות להניחן. כ"כ ראב"ד, ריא"ז, כלבו סי' כא, בשם מהר"ם מרוטנבורג; תשב"ץ קטן ע"ר. וכך הורו רוב רובם של האחרונים, ומהם: יש"ש, רמ"א (או"ח לח, ג), מהריק"ש, לבוש ג, מ"א ג, ברכ"י (לח, א), פמ"ג (א"א ג), יפה ללב ב, מ"ב יג. ביאר מ"א (לח, ג), שאמנם אם היו חייבות בתפילין, הטעם שאולי לא ייזהרו בנקיות לא היה פוטרן. אבל כיוון שהן פטורות, ויש חשש נקיות – יש למחות שלא יניחו. כהמשך לדבריו כתב בערוה"ש (לח, ו), שגם הגברים מתקשים בכך, שהרי התפילין צריכות גוף נקי כ'אלישע בעל כנפיים', אלא שהואיל וחייבים להניח תפילין, מניחים אותן בק"ש ובתפילה תוך זהירות מֵרבית. אבל נשים שפטורות, למה שיכניסו עצמן בחשש גדול כזה? וזמן ק"ש ותפילה אצלן כמו לגברים בשאר היום.

וכן מקובל להורות לנשים, שלא להניח תפילין. אלא שיש לרוצה להניח על מה לסמוך, אך נכון שתניח בצנעה, שהואיל ולא מקובל שנשים צדקניות מניחות תפילין, המניחה בפרהסיה נראית כמתגאה. בנוסף, נכון שהמצווה תיעשה לשם שמיים ולא באופן שנראה כנועד לקדם מטרות אחרות, כדוגמת מאבק על שוויון נשים. בכל אופן, אין למחות באשה שמניחה תפילין בפרהסיה.

עוד יש לברר, האם בעת הווסת או בעת פליטת שכבת זרע הגוף נחשב כאינו נקי. מעולת תמיד (לח, ג), משמע קצת לאיסור, שכן כתב ש"אם האשה זקנה, וידעינן בה שיודעת לשמור את עצמה, דאין למחות בידה". וכן באשל אברהם בוטשאטש (לח, א), העלה אפשרות שבעת שדם הווסת שותת, הגוף נחשב כאינו נקי. מאידך, שאר הראשונים והאחרונים לא הזכירו חשש זה כסיבה שנשים לא יניחו תפילין. בכל אופן, נראה שכאשר יש תחבושת סופגת או טמפון, בכל מצב הגוף נחשב כנקי.

אפשר אולי לומר, שהציצית והתפילין הן מצוות חובה לגברים כדי להזכיר להם בכל עת את יסודות האמונה ומצוות ה', וכיוון שנשים מטבען מתקשרות אל האמונה והדבקות בה' באופן עמוק יותר מגברים, אין להן צורך בכך. עוד אפשר, שגברים חויבו בהן כדי להזכיר להם את האמונה והמצוות בכל דרכיהם, ואילו נשים, שלא היו רגילות לצאת מהבית, לא הוצרכו לכך. וגם כשהשתנו הזמנים, ונשים החלו לצאת ולפעול גם במרחב הציבורי, מנהגי הצניעות שלהן בענייני הלבוש הם השומרים עליהן ומזכירים להן את האמונה והמצוות.