כיוון שמחירו של ספר התורה גבוה ואין יכולת ביד רוב האנשים לממן כתיבת ספר תורה שלם, התעוררה שאלה, האם ניתן לקיים את המצווה בשותפות, באופן שאנשים רבים יתאגדו יחד וכל אחד יתרום סכום מסוים, וכך יממנו את כתיבת הספר.
יש אומרים שאין יוצאים ידי המצווה בשותפות, מפני שמצווה על כל אחד מישראל שיהיה לו ספר תורה משלו, ואפילו אם ירש ספר תורה מאביו – מצווה שיכתוב בעצמו ספר תורה (פ”ת יו”ד ער, א; ערוה”ש ער, יא). ויש אומרים, שאם השותפות היא מלאה, היינו שלכל אחד יש חלק מסוים בספר התורה, כל אחד מהשותפים יוצא בכך ידי חובת המצווה (אג”מ יו”ד א, קסג). למעשה, כיוון שכיום לימוד התורה מתקיים בספרים מודפסים, ויש אומרים שבקניית ספרים מודפסים מקיימים את עיקר מצוות כתיבת ספר תורה, אפשר לסמוך על הדעה המקילה ולקיים את מצוות כתיבת ספר התורה בדיו על הקלף על ידי שותפות.
יש אומרים, שכדי לקיים את המצווה, צריך שהספר יישאר ברשותו כל ימי חייו, אבל אם ייתן את הספר במתנה לציבור, כיוון שהספר אינו שלו, אינו מקיים את המצווה (בית יהודה ח”א יו”ד כג). ויש אומרים, שעיקר המצווה לכתוב את התורה או לשכור סופר שיכתוב את התורה, אבל אין צורך שהספר יישאר ברשותו, ולכן גם מי שתורם את ספר התורה לבית הכנסת, מקיים את המצווה (בני יונה, פתחי תשובה יו”ד ער, ג).
למעשה, כיוון שכיום אין לומדים בספר התורה המקודש הכתוב על קלף, ממילא אין צורך שהוא יישאר בבית, ולכן ראוי לתורמו לבית הכנסת לתועלת הציבור שיקראו בו. אולם כדי לצאת ידי מצוות כתיבת ספר תורה לכל הדעות, מוטב שהספר יישאר בבעלות אלו ששילמו עבור כתיבתו, ויעשו תנאי עם הגבאים, שאף שהם יכולים להשתמש בספר לכל צרכי הציבור בלא הגבלה של זמן, התורמים ששילמו את מחיר הספר וכתיבתו, ימשיכו להיות בעלי הספר כל ימי חייהם.
