טו – דין ספר תורה שנמצאה בו טעות

למדנו (בהלכה ט) שאם נמצאו בספר התורה שלוש טעויות, אין מועיל לתקן אותן בלבד, אלא צריך לבדוק ולהגיה מחדש את כל הספר, שהואיל ונמצאו בו שלוש טעויות, הורעה חזקתו, ויש לבדוק מחדש אם נכתב כהלכה (שו”ע יו”ד רעט, ג).

שתי מחלוקות עקרוניות נחלקו האחרונים בדין זה, ובהן תלוי דינם של ספרי התורה שקוראים בהם בציבור.

א) יש אומרים שהחובה לבדוק את כל ספר התורה חלה רק אם ידוע שהיו בו שלוש טעויות בשעה אחת, כגון שבכל פעם שמצאו טעות לא תיקנו אותה וכך הצטברו שלוש טעויות. אבל אם בכל עת שנמצאה טעות מיד תקנו אותה, כיוון שלא היו בספר בעת ובעונה אחת שלוש טעויות, לא הורעה חזקתו, ואין חובה לבדוק את כולו. ורק אם בסופו של דבר מצאו בספר פ”ה טעויות, למרות שלא היו בבת אחת שלוש טעויות, חובה לבדוק את כולו (בני יונה, פת”ש יו”ד רעט, ז; קסת הסופר יט, ב). ויש אומרים, שגם אם בכל פעם שמצאו טעות מיד תקנו אותה, אם בסך הכל מצאו בספר שלוש טעויות, הורעה חזקתו, וחובה לבדוק את כולו (אליה רבה או”ח קמג, י; דבר שמואל קיז; ערוה”ש יו”ד רעט, טו).

ב) יש אומרים שאם ידוע שהספר הוגה על ידי מגיה מומחה, אף שנמצאו בו שלוש טעויות בבת אחת, אין חובה להגיה את כולו, אלא יתקנו את הטעויות והספר כשר לקריאה (קסת הסופר יט, ב). ויש אומרים, שכיוון שנמצאו בו שלוש טעויות, אין לסמוך יותר על ההגהה הקודמת, ויש להגיה שוב את כולו (דבר שמואל קיז).

למעשה, כיוון שיש אומרים שבדיעבד מותר לקרוא בספר תורה פסול ולברך עליו (חכמי נרבונא ומרדכי), ניתן לצרף את שתי הסברות, ואם הספר הוגה בתחילה כדין, ואח”כ בכל פעם שנמצאה בו טעות מיד תיקנוה, כך שלא היו בו שלוש טעויות בבת אחת, אין צורך להגיה את כולו (עי’ יחו”ד ה, נח). לפיכך, צריך להקפיד לתקן מיד כל טעות, כדי שלא להיכנס בספק לגבי כשרות ספר התורה.

עוד צריך לדעת, שאם באמצע הקריאה נמצאה טעות בספר, והוציאו ספר אחר במקומו, לאחר הקריאה צריכים להזדרז לתקן את הספר, שאם ישכחו היכן היתה הטעות, יצטרכו להגיה את כל הספר עד שימצאו את הטעות ויתקנוה. וכל זמן שלא מצאו את הטעות, הספר פסול.

פעמים שספר שהיתה בו טעות התערב בין ספרים אחרים, ולא ידעו איזה ספר הוא זה שיש בו טעות. ופסק ה’חתם-סופר’ (יו”ד רעז, עפ”י בית לחם יהודה), שצריך לחפש היטב בכל הספרים כדי למצוא את הטעות, ואם לא מצאו אותה, בדיעבד יכולים לקרוא בכל הספרים, מפני שיש כאן ספק ספיקא. ספק אחד, שמא הספר שקוראים בו עתה אין בו שום טעות. ספק שני, גם אם יש בו טעות, אולי הטעות בחומש אחר, ולדעת הר”ן מותר לקרוא בחומש שאין בו טעות. וגם אם אין הלכה כמותו, אולי הלכה כדעת הסוברים שבדיעבד אפשר לקרוא בברכה בספר פסול (חכמי נרבונא ומרדכי). וסומכים על ספק ספיקא זה רק לאחר שיגיהו היטב את כל ספרי התורה.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן