בספר החינוך (מצווה תריג) מבואר שמצווה זו נוהגת בזכרים בלבד, שעיקר חיוב מצוות תלמוד תורה חל עליהם, אבל נשים פטורות מכתיבת ספר תורה.
אולם בספר 'שאגת-אריה' (ל"ה) כתב, שמצווה זו מחייבת גם נשים שיהיה להן ספר תורה. ואף שנשים פטורות מתלמוד תורה, הפטור הוא רק מלימוד עיוני, שאינו נצרך להדרכת חיי תורה ואמונה, אבל בלימוד ההלכות המעשיות ויסודות האמונה והמוסר – גם נשים מצוּות, ולכן נשים מברכות בכל בוקר את ברכות התורה. ועוד, שמצוות כתיבת ספר תורה אינה תלויה במצוות תלמוד תורה, אלא היא מצווה בפני עצמה, שכל יהודי יכתוב לעצמו את התורה, שנאמר (דברים לא, יט): "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת", וכיוון שהמצווה מופנית כלפי כל ישראל – גם נשים מצוּות בה.[2]
להלכה, דעת רובם המכריע של הפוסקים שנשים פטורות ממצוות כתיבת ספר תורה (אג"מ יו"ד ח"א קסד, ועי' ערוה"ש ער, ו). ואם תרצה להתנדב להשתתף במימון ספר תורה, תבוא עליה ברכה. אולם נראה שלגבי החלק השני במצווה, שהוא החובה לקנות ספרים לצורך לימוד התורה, נשים חייבות. לפיכך, מצווה על כל אשה שיהיו לה ספרי היסוד בהלכה, בתנ"ך, באמונה ובמוסר, הנצרכים לה. זוג נשוי מקיים את המצווה בספרים המשותפים שלהם. וגם ילדיהם בני המצווה, כל זמן שהם גרים בבית הוריהם, יוצאים בספריהם ידי חובה, וכשיתחתנו ויקימו את ביתם יתחייבו לקנות ספרים לעצמם.
