רבים סוברים, שהואיל ובפועל אין חשש שהחברות הגדולות לשיווק חלב ומוצריו יערבו בחלב שלהם חלב טמא, מפני שאין חולבים עבורן בהמות טמאות כלל, וגם מחירו של החלב הטמא גבוה לאין ערוך מחלב טהור, וגם אין תועלת בעירובו בחלב הטהור, לדעת רוב הפוסקים (השיטה הראשונה והשנייה שבהלכה הקודמת) אין על החלב שלהן איסור ‘חלב נוכרים’. הוסיף הרב משה פיינשטיין (אג”מ יו”ד א, מז-מט), שגם לפי השיטה המחמירה אפשר להקל במוצרי חלב של חברות אמינות ומפוקחות במדינות מתוקנות שמצהירות שהחלב ומוצריו שהן משווקות הוא חלב של בהמות טהורות. מפני שאם ירמו, הן עלולות להיקנס, ולא פחות חמור, אמון הצרכנים במוצריהן עלול להיפגע, והן יפסידו לקוחות רבים. נמצא שהפיקוח הכללי במדינות אלו נחשב כפיקוח של ישראל שמשגיח שלא יערבו חלב טמא בתוך החלב הטהור, וממילא לכל השיטות החלב שלהן מותר. לפיכך, מתוך התחשבות בקושי להשיג ‘חלב ישראל’ בחוץ לארץ, התיר הרב פיינשטיין בארה”ב, לסמוך על אמינות החברות המפוקחות. וכן נוהגים במערכת הכשרות הנפוצה בארה”ב OU.
מנגד, יש מחמירים, משני טעמים עיקריים: א) אולי הפיקוח הממשלתי אינו מהודק דיו, וגם אם הוא מהודק, שמא ילמדו מכך להקל במקומות שאינם מפוקחים כראוי. ב) לשיטה שסוברת שאיסור חלב נוכרים הוא איסור גמור שנאסר במניין (השיטה השלישית בהלכה הקודמת), גם אם הפיקוח הממשלתי מהודק, הוא אינו נחשב כפיקוח של ישראל שהתירו חכמים וממילא החלב אסור (חלקת יעקב יו”ד לד; משנה הלכות ד, קג).
למעשה העיקר כדעת המקילים, אמנם ישראל קדושים נוהגים להדר כשאין בכך קושי רב, כמבואר להלן (בהלכה ו).
כיום ניתן לפקח על החליבה באמצעים אלקטרוניים, וכאשר פיקוח זה מנוהל כהלכה, החלב כשר למהדרין לכל השיטות.[5]
