ט – גבינות רכות

נחלקו הפוסקים בדין גבינות רכות, כדוגמת גבינה לבנה, קוטג’, לֶבֶּן ויוגורט, שנוצרים על ידי החמצה טבעית. כלומר, כאשר מניחים חלב במקום חמים, באופן טבעי על ידי החיידקים שבחלב – החלב מחמיץ ונעשה סמיך. בשלב הראשון הוא נעשה לֶבֶּן, ולאחר זמן מתעבה לגבינה רכה. כדי לזרז את תהליך יצירתם, מוסיפים שאריות של לֶבֶּן או גבינה שהחמיצו, שיש בהם תרביות של חיידקים, כאשר סוגים שונים של מחמצות יוצרים מוצרי חלב שונים, שהמשותף לכולם שלא התקשו כגבינה על ידי אנזימים אלא התעבו על ידי החמצה של חיידקים. כיום מגדלים במעבדות משוכללות תרכיזים שונים של חיידקים משובחים שמחמיצים את החלב באופן מדויק לפי התוצר הרצוי, וכך מייצרים מוצרי חלב שונים במרקם וטעם מדויק.

יש מתירים גבינות רכות של גויים, משום שגזירת גבינה היא מפני החשש שמעמידים אותה בעור קיבת נבילה, וממילא היא חלה רק על גבינות שמעמידים על ידי אנזימים שנמצאים בקיבה, אבל גבינות רכות שאינן מועמדות על ידי אנזימים אלא חיידקים, מותרות מפני שאינן בכלל האיסור.

אולם לדעת רוב הפוסקים, גם אם נאמר שגזרו חכמים איסור על גבינת גויים מחשש שהעמידו אותה באנזימים של עור קיבת נבילה, הגזירה חלה על כל מוצרי החלב שנתעבו. בנוסף לכך, יש אומרים שהגבינה נאסרה גם מפני החשש שעירבו חלב טמא בחלב הטהור, וככל שהגבינה רכה יותר, כך חשש זה גדול יותר.

להלכה נכון להחמיר כדעת רוב הפוסקים, והרוצים להקל רשאים. למעשה, יש גופי כשרות בחוץ לארץ, שמקילים ומעניקים הכשר לגבינות רכות שנעשות על ידי גויים, תוך השגחה שהן נעשות מחומרים כשרים. ובארץ ישראל, נוהגים כדעת רוב הפוסקים, שלא להעניק הכשר לגבינות רכות של גויים.[10]


[10]. נחלקו הפוסקים לגבי גבינות רכות שנעשות על ידי בישול בלא העמדה של אנזימים, כמו גבינת ריקוטה, שנעשית על ידי בישול החלב או הנסיובי, היינו מי החלב הנותרים מגבינה. וכן לגבי גבינת קיימאק, שנעשית על ידי בישול ממושך של חלב על אש קטנה, ואיסוף מה שנקפא מעל החלב וקירורו. לפר”ח קטו, כא, הואיל ואינן מועמדות על ידי אנזימים אין חשש שיעמידום על ידי עור קיבת נבילה, וגם אין לחוש שהגוי יערב בהן חלב טמא, הואיל ואינו נקפא וממילא אין בו תועלת. וכן הקל לגבי יוגורט בשו”ת חקרי לב (יו”ד קלט). מסתבר שהפוסקים שהקילו באחד מסוגי הגבינות הרכות יקלו בכל הסוגים, הואיל וטעם ההיתר אחד. בהשגחת OU נוהגים להכשיר גבינות אלה על פי הרב הנקין שהתירן גם אם נעזרים במעט רנט כשר. ולכך נטה באג”מ יו”ד ב, מח, לגבי קוטג’.

מנגד, לדעת רוה”פ כל הגבינות הללו אסורות, הואיל והגזרה היתה במניין וחלה גם על גבינות שאין חשש שיכינו אותן בעור קיבת נבילה. כ”כ חכ”א נג, לח; וערוה”ש קטו, טז. ולכך יסכימו כל האחרונים שהחמירו לגבי אחת הגבינות הרכות, ומהם: רדב”ז ח”ו סי’ ב’ אלפים רצא; שיורי ברכה קטו, ה, וחיים שאל א, מג; מהר”ם חאגיז שו”ת הלק”ט א, א, בשם מהריק”ש; חקקי לב יו”ד לז-לח. לגבי גבינות שנעשות בבישול, כריקוטה וקיימאק, יש אומרים שיש לאסור גם מפני איסור חלב נוכרים, הואיל ונעשו בבישול ובלעו טעם החלב (שלטי גיבורים ע”ז טז, א, בדפי הרי”ף אות ב). בדומה למחלוקת על גבינות נחלקו גם לגבי מיני שמנת, ואף בזה נכון להחמיר, והרוצה להקל, רשאי (יעויין ב’החלב ומוצריו וכשרותם’ עמ’ רכד).

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן