בוטנים מסוכרים, וכן שקדים מצופים בשוקולד, העיקר הוא הבוטן או השקד, והציפוי נועד להטעימו, ומברכים על הבוטן ‘האדמה’ ועל השקד ‘העץ’. ועל סוכריה שיש בתוכה שקד מברכים ‘שהכל’. וכן על שוקולד אגוזים מברכים ‘שהכל’, שהאגוזים טפלים לשוקולד (לעיל ח, ט). בדרך כלל, שם המאכל מצביע על מהותו, שאם הוא נקרא סוכריה או שוקולד, הרי שהפרי שבתוכו טפל, וברכתו ‘שהכל’. ואם הוא נקרא בוטן מצופה או שקדים בשוקולד, אזי הפרי עיקר. ומכל מקום גם כאשר הממתק נקרא על שם הפרי, אם מתעורר ספק, שאולי הציפוי עבה והוא העיקר, יברך מספק ‘שהכל’, שברכת ‘שהכל’ פוטרת הכל.
גלידה שיש בה חתיכות פרי ואגוזים שנועדו להוסיף בה טעם, הגלידה עיקר, ובברכת ‘שהכל’ פוטרים את חתיכות הפרי. וכן אם הניחו על הגלידה אגוז, האגוז טפל לגלידה, ובברכת ‘שהכל’ שעל הגלידה פוטרים את האגוז. ואם לפני שהתחיל לאכול את הגלידה רצה לאכול את האגוז לבדו, יברך עליו ‘העץ’.
חטיפים רבים כיום מורכבים מוופל שסביבו שכבה עבה מאוד של שוקולד. מצד אחד ברור שעיקר המאכל הוא השוקולד, ומנגד, כיוון שהוופל ממין דגן יש לו חשיבות. להלכה, הדין תלוי במגמת הוופל, בדרך כלל הוא נועד לתת טעם, וממילא ברכתו ‘מזונות’. אבל אם הוא נועד רק כדי להעמיד את השוקולד וליצור לו מרקם מיוחד, נכסס, אזי הוופל טפל, וברכת החטיף ‘שהכל’. למעשה, האדם שאוכל צריך להחליט האם יש בוופל חשיבות עצמאית ויברך ‘מזונות’, או שהוא רק מסייע וטפל לשוקולד ויברך ‘שהכל’. ואין לחשוש כל כך לטעות, כי בשני האופנים יוצאים ידי חובה (שעה”צ רח, לא. ולגבי ברכה אחרונה יברך ‘בורא נפשות’, אלא אם יודע בוודאות שאכל מהדגן שיעור כ’זית’ והדגן היה חשוב לטעם. ראו לעיל הלכה ד).
