בדיקת פתיחה: פעמים רבות כשהמיילדת בודקת את שיעור פתיחת צוואר הרחם לקראת הלידה, מופיע דימום מועט על הכפפה, שבדרך כלל נובע מפציעת הצוואר שנעשה רגיש מאוד לקראת הלידה. להלכה, כאשר ברור למיילדת שמקור הדם שעל הכפפה הוא בפציעת צוואר הרחם – היולדת טהורה, ואם לאו – טמאה.
לעיתים לפני הלידה מתרחשת ‘ירידת מים’, שהם ‘מי השפיר’ שממלאים את שק ההיריון שבו העובר שרוי. פעמים שהם יורדים באיטיות ופעמים בבת אחת. להלכה, ירידת המים אינה מטמאת, שכל זמן שלא יצא מהרחם דם, היולדת טהורה.
פקק הרחם: לעיתים לפני הלידה יוצא מצוואר הרחם ‘פקק הרחם’, ואזי אם אין בו צבע דם – טהורה. ואם יש בו צבע דם, יש מחמירים מחשש שהדם יצא מהרחם אל ‘פקק הרחם’. ויש מקילים וסוברים שהדם היוצא עם הפקק נחשב דם פצע שאינו מטמא. למעשה, הרוצים להקל רשאים.[4]
הפרדת קרומים (סטריפינג) לזירוז הלידה: פעמים רבות המיילדת או הרופא מבצעים בפתח הרחם פעולת הפרדת קרומים מדופן הרחם – ‘סטריפינג’, שגורמת לגוף לשחרר חומרים שמעוררים צירים ומקדמים את הלידה. בדרך כלל פעולה זו מכאיבה וגורמת לדימום קל, ולכן יש פוסקים שסוברים שלאחר הפרדת הקרומים היולדת נטמאת ונאסרת. אולם להלכה, כל זמן שאין מדובר בשטף דם, הרי שמדובר בדם שיוצא בעקבות פציעת הרחם עקב פעולה זו, ולכן אינו מטמא. אמנם אם החל לזוב דם רב – הוא דם שיוצא מהרחם מחמת הצירים ומטמא (עי’ פוע”ה ח”ג סד, מג).
פקק הרחם יכול להיות בטווח שבין קטן בצבע בהיר, לבין גדול וגושי בצבע חום כהה הנוטה לאדום. יש מחמירים כאשר הוא גושי, מפני שהרחם נפתח ויצא ממנו גוש (ריש”א בנשמת אברהם קצד, א, 3; דרכי טהרה יא, ב, בהערה). מנגד, ביאר היטב באבני שוהם קצד, ב, ג, שהפקק אינו יוצא מתוך הרחם אלא נוצר בצוואר הרחם ומשם יוצא, ולכן גם אם יצא עימו דם, הוא דם פצע שאינו מטמא. וכן דעת הרב נבנצל (פוע”ה ח”ג סד, 39), הרב אפללו (רופא אומן א, טו), וכיוצא בזה דעת הרב יעקב ורהפטיג (נשמת הבית י). בכל אופן, אם אין בפקק צבע דם, אין לאסור, ואין לטעון שאין פתיחת הקבר בלא דם, כי אינו מתוך הרחם אלא מהצוואר. בנוסף, לרמב”ם יש פתיחת רחם בלא דם. וגם אם היה בפקק צבע דם, הרוצים להקל רשאים, שסברת המתירים נראית.
