ו – שעת הלידה

מצב הזוגיות בלידה מיוחד. מצד אחד אין לאשה בלידתה שותף גדול יותר מהאיש, ומאידך, דווקא בעת הלידה אסור לו לגעת באשתו הואיל והיא נטמאה ונאסרה עליו. אולי יש בכך ביטוי לגודל השעה, שהיא גדולה ונוראה, מלאת הוד ואימה. כאב ושמחה, פחד ותקווה, משמשים בה בערבוביה. השער שבין החיים והמוות נפתח, ותינוק חדש נולד, ופתאום הוא מתחיל לבכות, והחיים על כל הטוב והרע שבהם מתחילים. מעגל חדש של תקוות ומשברים והצלחות נפתח, ושום מגע מוחשי לא יכול לבטא את גודל השעה הנוראה הזו שנוגעת בנצח, שהפרישוּת והתפילה מתאימות לו. אפשר אולי לדמות מצב זה ליום הכיפורים, שבו מצד אחד מתגלה הברית שבין האיש לאשתו, ולכן בזמן שבית המקדש היה קיים, ביום זה היו עוסקים בשידוכים. אולם מאידך, ביום זה האיש ואשתו אסורים זה על זה. כמו כן ביום הכיפורים היה הכהן הגדול נכנס בשם כל ישראל לקודש הקודשים, שבו ערך האהבה שבנישואין בא לידי ביטוי, ולכן כהן גדול שמתה אשתו פסול לעבודת יום הכיפורים. אולם מאידך, הכהן הגדול היה צריך לפרוש מאשתו שבעה ימים קודם יום הכיפורים כדי להתכונן לעבודת הקודש (יומא ב, א). (פנה”ל שמחת הבית וברכתו א, ו; ימים נוראים ו, יב; ט, ז; י, ד).

ראוי ליולדת לחזור בתשובה לקראת הלידה, הואיל ושעת הלידה היא שעה הרת גורל ויש בה סכנה, וכפי שאמרו חכמים (שבת לא, ב): “על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר”.

ראוי לבני הזוג להתפלל על הלידה שתעבור בשלום, ושהעובר ייצא בריא, ויזכה לחיים טובים וארוכים. ואף שהצוות הרפואי מסור וטוב, ראוי לזכור שהלידה והבריאות מאת ה’, וכפי שאמרו חכמים שמפתח הלידה בידי ה’, כמו גם מפתח הגשמים ומפתח של תחיית המתים (תענית ב, א; שבט מוסר כד).

מנהג נאה ישנו, שמעת שהאשה נכנסת לחודש התשיעי, מכבדים את בעלה בבית הכנסת בפתיחת הארון להוצאת ספר התורה ולהחזרתו, כדי שבתוך כך יתפלל על אשתו, שיפתח ה’ את רחמה, ויצא התינוק בריא ושלם ויאיר את העולם בתורה ובמעשים טובים (חיד”א מורה באצבע ג, צ).

לאחר הלידה מצווה ליולדת ולבעלה להודות לה’ בברכת תודה. על לידת בן “הטוב והמטיב”, ועל לידת בת “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה” (עי’ פנה”ל ברכות יז, יג, 11).

תפריט