ג – מאימתי היולדת נטמאת

הלידה עצמה מטמאת, ומעת שיצא ראשו של התינוק או רובו, גם אם לא יצא עימו דם, היולדת נטמאת מהתורה בטומאת לידה, שבוע ללידת זכר ושבועיים ללידת נקבה (נדה כח, א; שו”ע קצד, י; להלן הלכה ח).

פעמים רבות לפני יציאת התינוק מחמת הלחצים של צירי הלידה מתחיל לצאת דם מהרחם, ואזי היולדת נטמאת. אבל אם לפי חוות דעת הרופא או המיילדת, הדם יצא מהנרתיק או מצוואר הרחם – טהורה.

אמנם יש מחמירים וסוברים, שגם אם היולדת לא ראתה דם, כבר מעת שישבה על משבר הלידה, היינו שציריה חזקים ותכופים וכבר אינה יכולה ללכת, הרי היא בחזקת טמאה, שיש לחוש שמא יצא דם ואבד. אולם להלכה, רק אם בפועל ראתה שיצא ממנה דם, נטמאה לפני הלידה. לפיכך, גם לאחר שנשכבה על מיטת הלידה ונבדקה, אם התברר שהלידה עוד לא התחילה, כל זמן שלא ראתה דם – טהורה. ואין צורך שתבדוק את עצמה בבדיקה פנימית, אלא די בכך שלא ראתה דם שותת על בגדיה או על התחבושת שהניחה שם. ועדיף שלא תבדוק את עצמה בבדיקה פנימית, כדי שלא תיכנס לספק. אם ראתה כתם דם שאינו מטמא, כגון שהיה על בגד צבעוני או על תחבושת הגיינית, טהורה. אמנם אם היה דם רב, כבר יש לחשוש שהוא דם מהרחם, וגם אם היה על בגד צבעוני או תחבושת הגיינית – טמאה.[3]


[3]. פתיחת הרחם בלא יציאת דם: בשו”ת נחלת שבעה ב, ט, החמיר שאם היולדת ישבה על המשבר ואח”כ פסקו ציריה, נטמאה, גם אם אח”כ תחזור לביתה ויעברו עוד כמה ימים עד הלידה. שהואיל וכבר נחשבה כיולדת שמחללים עליה שבת (שו”ע של, ג), אי אפשר לפתיחת הקבר (הרחם) בלא דם. ויש שהסכימו לדבריו שמעת שיושבת על המשבר נאסרת, אך התירו במקרה שפסקו הצירים וחזרה לביתה, הואיל והתברר שההחלטה להושיב אותה על המשבר היתה שגויה (סולת למנחה; סדרי טהרה קצד, כה; חתם סופר יורה דעה קעט). ומאימתי היא נחשבת יושבת על המשבר? יש אומרים מעת שאינה יכולה ללכת מחמת ציריה, שכך מגדירה הגמרא (שבת קכט, א) את ה’יושבת על המשבר’ (רשז”א, משמרת הטהרה א, יא). ויש אומרים, שפתיחה של שתי אצבעות (כ-4 ס”מ) נחשבת לפתיחת הרחם ואוסרת (דרכי טהרה יא, ג).

מנגד, כתב בחוות דעת קצד, ביאורים א, שאין ללמוד מחילול שבת שהותר כדי להציל מסכנה, לטומאה שהיא מחמת יציאת דם, שאם בפועל לא ראתה דם – טהורה. ופתיחת הקבר (הרחם) מטמאת רק אם יצא ראשו של התינוק, או במקרה של הפלה שיצא דבר גוש. וכן דעת רבים (תשובה מאהבה קיד; רבו הנו”ב שם קטז; בית מאיר, משנה הלכות ז, קכו; עי’ טהרת הבית ח”ב עמ’ נד). למעשה, יש להורות כדעת המקילים, הואיל ופשט הסוגיה שרק יציאת דם או פתיחת הרחם ליציאת התינוק או הנפל – מטמאות, ופתיחת הרחם בלבד אינה מטמאה (עי’ לעיל ז, 7).

תפריט