בכל ירידה של רעיון גדול לעולם יש בחינה מסוימת של מוות. כך היה בבריאת העולם, שנאמר (בראשית א, ג): "וַיֹּאמֶר אֱלוֹהִים: יְהִי אוֹר – וַיְהִי אוֹר". פירשו חכמים, שהרעיון היה שיהיה אור גדול, אולם בפועל מפני החסרונות שבעולם, כדי שהרשעים לא ייהנו מהאור הגדול וישתמשו בו לרעה, הומעט האור הגדול וצומצם בעת ירידתו לעולם, שכן לשון 'ויהי' רומזת לצער (זוהר ח"א ל, ב; לא, ב, ועוד). אולם הירידה היא לצורך עלייה, ולאחר גמר תהליך התיקון, דבר ה' יקום, והאור הגדול יתגלה ואף יתעצם מתוספת הברכה שיעניקו לו הנבראים. כיוצא בזה, כל חזון בתחילתו גדול לאין ערוך מהגשמתו, ורק לאחר תהליך ארוך של תיקון, החזון מתגשם במלואו ואף יותר.
גם בכל לידה, התקוות הן אינסופיות, הלב נוטה להאמין שלאחר נס הלידה העולם כולו ישתנה לטובה, והילד החדש יהיה מושלם, נפלא ושמח, חכם ובריא, ובימיו יבוא גואל. בפועל, לאחר הלידה נופלים אל שגרת החיים, אל הכאבים והתשישות. גם התינוק יצטרך להתמודד עם אתגרים ומשברים כמו כל בני האדם. גם גופה של היולדת מרגיש בזה, זהו הדיכאון המסוים שיולדות רבות חשות בתקופה שלאחר הלידה.
הטומאה המלווה את הלידה, מבטאת את הצער על התקוות והחלומות שלא יתגשמו. בימי הטומאה שיש בהם מעין אֵבֶל על נפילת החזון אל קרקע המציאות, תוכל היולדת להשלים עם החסרונות שבמציאות, לקבל את ילדהּ בשמחה, לאזור כוח וחיוניות להתמודד עם האתגרים שילוו את גידולו וחינוכו, ולרוות נחת מהזכות הנפלאה שאין למעלה ממנה – להיות 'אמא'. תהליך דומה עובר בימים אלו על האב, שבהם עליו לעמוד מהצד, ולסייע לאשתו לנוח ככל האפשר, ובתוך כך לעכל את התפקיד הגדול שנפל בחלקו – להיות 'אבא'.
בשלב הראשון, הטומאה יותר חמורה, והיא מבטאת את ההתרוקנות של האם מחלומותיה, ואת נפילתו של העובר מהעולם המופלא שבו היה ברחמה של אמו, אל העולם הזה עם כל הצער והבכי שבו. בשלב השני של 'דמי טוהר' הטומאה פחות חמורה, והיא מבטאת את המצב הבינוני, שבו החיים מתעצמים יחד עם ההכרה שהם מלוּוים בקשיים ומשברים, שרק מתוך ההתמודדות איתם אפשר להתקדם להגשמת כל החלומות. לכן בשלב זה, מדין התורה האשה אינה אסורה לבעלה, אבל אסור לה לנגוע בקודש ולהיכנס למקדש. ועל פי מנהג ישראל, אם תראה בהם דם, תיטמא כנידה.
כהמשך למשמעות דיני הטומאה, על היולדת ומשפחתה לשים לב למצבה הגופני והנפשי, וליצור לה תנאים נוחים למנוחה, כדי שהיולדת תַרבה ככל האפשר בשינה, שעל ידה תוכל להתאושש במהרה, ובלעדיה, הדכדוך המצוי בתקופה שלאחר הלידה עלול חס ושלום להפוך לדיכאון. כאשר היולדת סובלת מדכדוך שאינו עובר, יש לפנות לרופא משפחה כדי לקבל תרופות קלות על מנת להקל על הדכדוך ולמנוע התדרדרות, וזאת בנוסף לקבלת עידוד ועזרה מהמשפחה לשם הוספת שעות שינה. במצב חמור יותר של 'דיכאון אחרי לידה', יש חובה להיעזר בתרופות חריפות שניתנות על ידי פסיכיאטר (אליו ניתן להגיע דרך קופת החולים), כדי לרפא את הדיכאון ולמנוע התדרדרות שעלולה להפוך למצב קבוע של מחלת דיכאון ואף להגיע לסכנת נפשות. במצב זה אין להתמהמה או להסתפק בטיפולים אלטרנטיביים, הואיל ומדובר במחלה מסוכנת.
