"אין עומדים להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות" (ברכות לא, א; שו"ע צג, ב). מפני שהתפילה מקרבת את המתפללת אל ה' יתברך, מחייה ומעצימה אותה, ולכן ראוי לה לבוא אליה בשמחה.
עוד אמרו חכמים (שם): "לא יתפלל מתוך שחוק", משום שהשחוק מבטל את יראת ה', וצריך להתפלל מתוך אימה והכנעה. "ולא מתוך שיחה", משום שהשיחה מסיחה את דעתה של המתפללת מעולמה הפנימי, ואילו התפילה צריכה לנבוע מעומק הנפש. "ולא מתוך קלות ראש ודברים בטלים", משום שהתפילה מבוססת על ההכרה בערכה של המתפללת לפעול גדולות בדיבורה, ואם היא באה להתפלל מתוך דיבורים בטלים, היא מראה בעצמה שאינה מעריכה את דיבורה (ראו עולת ראיה ח"א עמ' כט).
בסדר תפילת הגברים, תיקנו חכמים לומר לפני תפילת עמידה דברים שמחים המיישבים את הלב; לפני שחרית וערבית, ברכת 'גאל ישראל', ולפני מנחה "אשרי יושבי ביתך" (שו"ע צג, ב). אמנם נשים אינן חייבות בזה, אבל לכל הפחות, על כל אשה לשהות כמה שניות כדי הילוך ארבע אמות לפני תפילתה, כדי ליישב את דעתה.
חסידים הראשונים היו מהדרים מאוד בהכנותיהם לתפילה, והיו שוהים שעה שלימה לפני התפילה, כדי שיכוונו את ליבם כראוי לאביהם שבשמיים (ברכות ל, ב; שו"ע צג, א; מ"ב א).
מי שעומדת לתת צדקה בקופת הצדקה שבביתה, טוב שתיתן אותה לפני התפילה (שו"ע או"ח צב, י).[1] וכן מי שעומדת לכתוב המחאה לתרומה, טוב שתכתוב אותה או תכניס אותה למעטפה לפני התפילה. שעל ידי כך תיגש לתפילה מתוך שמחה של מצווה. ועוד, שהבאה לבקש מה' חסד ורחמים, ראוי שאף היא תעניק משלה לנצרכים. והאר"י הקדוש אמר, שטוב להתבונן לפני התפילה במצוות "ואהבת לרעך כמוך", שהיא כלל גדול בתורה, וכל התפילה כולה נאמרת בלשון רבים, מפני שהיא עבור כלל ישראל.
[1]. כתבו האחרונים על פי הרמב"ם (אהבת חסד ח"א א, יד), שהרוצה לתת סכום גדול לצדקה, טוב יותר שיתן ממנו צדקות רבות, בכל פעם מעט, מאשר יתן את הכל בפעם אחת. אולם כוונתם היא כאשר אותה נתינה מועטת היתה מועילה לעניים, כי היו רעבים ללחם, ובפרוטה שקיבלו קנו פרוסת לחם להשקיט את רעבונם. אבל כיום שצורכי העניים השתנו, וכמעט אין רעבים ללחם, והאגודות שמחלקות מזון לעניים זקוקות לסכומים גדולים, נראה שאין מעלה לפרוט את הכסף למטבעות קטנים כדי לתת מעט מעט, מפני שהדבר מטריח את הגבאים, והעיקר להועיל לעניים. לכן, במקום שאלף אנשים יתנו לאלף גופי צדקה סכומים קטנים, עדיף שכל אחד יתן למספר מצומצם של גופים את כל נדבותיו, ועל ידי כך יחסוך את הטרחה ואת העלות העצומה שכרוכה בקיבוץ הפרוטות, למרות שע"י כך לא יוכל לתת צדקה בכל יום לפני התפילה. אמנם פעמים רבות נשארים לאדם מטבעות קטנים שקיבלם כעודף, ואותם נכון לתת בקופת הצדקה לפני התפילה.