לאחר שבחר ה’ באברהם אבינו וצווה אותו להקים עם שרה אמנו עַם מבורך בארץ ישראל, עברו עליהם ניסיונות רבים. לאחר שעמדו בהם, נגלה ה’ אל אברהם אבינו וצווה אותו ואת זרעו על המילה, כדי שעל ידה ייכנסו בברית עִם ה’ ויזכו לפרות ולרבות ולנחול את הארץ הקדושה. שנאמר (בראשית יז, א-יא): “וַיֵּרָא ה’ אֶל אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי אֵ-ל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד… וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם… וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלוֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלוֹהִים… זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ – הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם”.
ברית המילה מבטאת את ייעודו של עם ישראל לרומם ולתקן גם את עולם החומר. רבים נוטים לחשוב שהקדושה מתגלה רק בעולם הרוח השמיימי, ואילו הצדדים הגופניים והארציים מבטאים את החטא והרוע. אולם אמונת ישראל היא אמונת הייחוד, לפיה הקדושה יכולה וצריכה להתגלות בכל תחומי החיים, בשמיים ובארץ. בברית המילה שנעשית בגוף, במקום בו נמצא כוח החיים החזק ביותר, ממשיכים את הקדושה מהשמיים אל הארץ, ומגלים את הברכה שבגוף. קדושה זו נמשכת אחר כך במצוות הנישואין ובמצוות יישוב הארץ. וכפי שהבטיח ה’ לאברהם אבינו, שבזכות ברית המילה יזכה עם ישראל לפרות ולרבות ולנחול את הארץ הקדושה, שתתן את ברכתה לכל ישראל עד שתתפשט הברכה לכל העולם. כיוון שברית המילה מבטאת את אמונת הייחוד של ישראל ואת תפקידם להביא ברכה לעולם, אמרו חכמים (משנה נדרים ג, יא): “גדולה מילה, שאלמלא היא – לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר (ירמיה לג, כה): כֹּה אָמַר ה’: אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי”.
לכן, לאחר שבית הדין החליט לקבל את הגר לישראל, הגר צריך, כמו כל ישראל, להיכנס בברית עם ה’ על ידי המילה. מקפידים להקדים את ברית המילה לטבילה, משום שברית המילה עשויה להרתיע את הגר, ולכן נכון לבדוק תחילה שהוא אכן מוכן לעבור אותה, ורק לאחר מכן משלימים את גיורו בטבילה. בנוסף, לדעת רבים, כל זמן שהגר ערל אין טבילתו מועילה לו, ולכן חובה עליו למול תחילה ורק אחר כך יוכל לטבול ולהתגייר.[3]
כיוון שברית המילה היא חלק מתהליך הגיור, היא צריכה להיעשות ביום ולפני בית דין של שלושה, והמוהל נחשב לאחד מהשלושה (לעיל ד, 2). אמנם שלא כדיינים שמחליטים על קבלת הגר, שצריכים להיות תלמידי חכמים, השלושה שבפניהם מתבצעת הברית, אינם צריכים להיות תלמידי חכמים, הואיל ואין הם נצרכים להכריע בשאלת קבלת הגר, אלא רק להיות נוכחים בעת הברית (לעיל ד, ב).
