לאחר הטבילה הדיינים והמלווים מקבלים את הגר או הגיורת בדברי כבוד ואהבה. וכפי שאמרו חכמים: “טבל ועלה – אומרים לו דברים טובים, דברים של ניחומים: במי נדבקת? אשריך! במי שאמר והיה העולם ברוך הוא, שלא נברא העולם אלא בשביל ישראל, ולא נקראו בנים למקום אלא ישראל, ואין חביבים לפני המקום אלא ישראל!”. והדיינים, שבתחילה הקשו עליו בשאלות ונראו כדוחים אותו, אומרים לו: “כל אותם הדברים שאמרנו לך, לא אמרנו אלא להרבות שכרך” (מסכת גרים א, א).
מנהג יפה לברך את המתגיירים באמירת ‘מי שבירך’, כדוגמת הברכה שמברכים את העולים לתורה או בנוסח אישי. במיוחד טוב לומר ‘מי שבירך’ למתגיירת, שבתוך הברכה קוראים לה בשם היהודי שבחרה לה, ובכך נקבע שמה בברכה: “מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה רחל ולאה, הוא יברך את פלונית (שמה היהודי) בת שרה אמנו, יְשַׁלֵּם ה’ פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה’ אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו. ימלא ה’ כל משאלות ליבך לטובה. ויצילך מכל צרה וצוקה, ומכל נגע ומחלה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידייך, ונאמר אמן” (לגר קוראים בשם היהודי לאחר ברית המילה, לעיל הלכה ז).
ראוי לגר לברך ‘שהחיינו’ על שזכה להצטרף לעם ישראל.[8]
ראוי לקיים לאחר הטבילה סעודת מצווה עם קרובים וחברים לכבוד השלמת הגיור. אם לא הספיקו לערוך מסיבה ביום הטבילה, ראוי לקיים מסיבה בימים שלאחריה, שכן ראוי לציין את הכניסה לברית עם ה’ בחגיגיות ובשמחה.
