נהגו לכתוב בכתובת גרים: ‘פלוני בן אברהם אבינו’ או ‘פלונית בת אברהם אבינו’. אבל אם החתן או הכלה התגיירו עם הוריהם בגיל צעיר, והם מתביישים ורוצים שיכתבו בכתובה את שם אביהם שהולידם והתגייר עמהם וגידלם, אפשר לכתחילה לכתוב את שמו.
כיוצא בזה, הורים שאימצו ילד וגיירו אותו, והילד או אביו המאמץ מתביישים מכך שיכתבו בכתובה שהוא בן ‘אברהם אבינו’, אפשר לכתחילה לכתוב בכתובה את שם אביו המאמץ.[11]
כתובה כותבים כעיקרון כמו גט, וכפי שכתב בנחלת שבעה (שטרות יב, טז), כדי שלא ילמדו ממנה טעות לגט. וכן כתבו רבים למעשה לכתוב בכתובת גר ‘בן אברהם אבינו’ (מנח”י א, קלו; משנה הלכות ד, קסז; נחלת צבי לרב פלדר ח”א עמ’ קיב; צור יעקב א, לג). אולם כתב בשבט הלוי (ד, קעד), שאם רוצים לכתוב את שם האב המאמץ, מותר, שכן אף בגט ייתכן שאין בכך פסול. וכן הורה רשז”א (הליכות שלמה יב, יח, הערה כו), שאם החתן מתבייש, אפשר לכתוב את שם אביו המאמץ. והרב עוזיאל כתב שאף לעניין גט אפשר לקרוא לו על שם אביו הגר (משפטי עוזיאל ח”ב יו”ד נט).
ויש לשאול, מדוע היום נפגעים מכך ואילו בעבר לא נפגעו? ייתכן שהדבר נובע מכך שבעבר הנאספים בחתונות היו מעטים, והם היו בעיקר בני המעגל הקרוב שידע שמדובר בגר, ולכן לא היתה בכך בושה. ואולי בעבר נהגו להתבטא באופן ישיר ובוטה יותר, וממילא הגר פחות נעלב מכך שנקרא ‘בן אברהם אבינו’. בכל אופן אף שמעלתם של הגרים גדולה מאד, כיום רבים מהילדים מצטערים מכך, וכן ההורים שטרחו בגידול בניהם עלולים להיפגע מאד, ולכן ראוי לכתוב לכתחילה את שם האב המתגייר או המאמץ.
