למנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, כאשר קוראים לאדם לעלות לתורה, קוראים לו בשמו ובשם אביו, כגון: 'ראובן בן יעקב', ונהגו שאם הוא גר, קוראים לו: 'ראובן בן אברהם', על שם אברהם אבינו שהוא אביהם של כל הגרים (רמ"א או"ח קלט, ג). כיוצא בזה, כאשר הגבאי או הרב אומר 'מי שבירך' לעולה לתורה, נהגו שמזכיר את שמו ושם אביו, ואם הוא גר, נהגו לומר 'בן אברהם'.
אולם כאשר יש מכך עוגמת נפש לגר או לאביו, יש לקרוא לו על שם אביו שגידלו. כגון שהעולה לתורה התגייר עם הוריו, והוא אינו מעוניין שיהיה מי שיבין מכך שהוא גר. או שאביו עלול להצטער מכך שלא יזכירו את שמו, שאחר שהולידו וגידלו, והביאו עימו להתגייר, הוא רוצה שיזכירו אותו כאביו. וכן כאשר הורים אימצו תינוק נוכרי, עלול להיגרם צער לאב המאמץ, שלאחר כל הטורח שטרח בגידול וחינוך בנו, הוא אינו נקרא על שמו. בכל המקרים הללו, יש להזכיר את שם האב שהולידו והתגייר עימו או שאימץ אותו.[12]
אם הגר מאומץ, או שהתגייר עם אביו ורוצה שיקראו לו על שם אביו, יש סוברים שגם במקרה זה יש לקרוא לו 'פלוני בן אברהם', שאם יקראו לו בשם אביו, יטעו לכתוב כך גם בגט, וישכחו שהוא גר (מנח"י א, קלו; משנה הלכות ד, קסז; וכ"כ בצור יעקב א, לג ביחס לבן מאומץ).
אולם כבר למדנו בהערה הקודמת, שאף לגבי כתובה אפשר לקרוא לבן על שם אביו הגר או המאמץ. וכ"כ לעניין עלייה לתורה בשו"ת לב אריה א, נה, ואגרות משה יו"ד א, קסא, וכן הורה רשז"א (הליכות שלמה יב, יח). וכ"כ הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ח"ב יו"ד נט) והרב פלדר (נחלת צבי ח"א עמ' קכד), לגבי מקרה שגם אביו התגייר, שמותר לקרוא לבן על שם אביו.
