המצווה המחייבת להתאבל על הקרובים מִדרגה ראשונה, חלה רק על יהודים. לפיכך, גם כאשר משפחה שלמה התגיירה יחד, כיוון שכל המתגייר כנולד מחדש, אין קשרי המשפחה הקודמים שלהם מחייבים אותם להתאבל זה על זה (רמב"ם אבל ב, ג; שו"ע ורמ"א יו"ד שעד, ה). קל וחומר שהגר אינו חייב להתאבל על קרוביו הנוכרים. וכן יהודי שאביו היהודי הוליד ילדים מנוכרייה, אינו חייב להתאבל על אחיו שאינם יהודים.
אך כל זה מצד החובה, אבל אם ירצה, יוכל הגר להתאבל על הוריו או אחיו הנוכרים כפי המקובל אצלם, ואם ירצה לשבת עליהם שבעה כמנהג ישראל – רשאי. וכאשר חבריו יודעים שאחד מקרוביו נפטר, ואם ימשיך לעבוד ולהתנהל כרגיל, תהיה בכך פגיעה בכבוד הנפטר, ראוי שיתאבל עליו כפי המקובל.
כאשר גם הוריו או אחיו התגיירו, אף שאינו חייב להתאבל עליהם, ראוי שיכבדם וישב עליהם שבעה, ויקיים עליהם את כל מנהגי האבלות, החל מקריעה ועד אבלות שלושים ושנה.
נכון שהגר יאמר על הוריו 'קדיש יתום' בשנת פטירתם. ואף שלא התגיירו, ראוי שיכיר להם טובה על שהולידו אותו באמירת קדיש לעילוי נשמתם. וקל וחומר שאם התגיירו עימו, שמצווה עליו לומר קדיש לעילוי נשמתם.[6]
למעשה, כיוון שבספק בדיני אבלות מקילים, וגם גזירת 'אתי לאחלופי' מדרבנן, הגר אינו חייב לשבת שבעה על קרוביו מאימו.
ואף שמצד הדין אינו חייב בכך, כתב הרב יששכר תמר שאם הגר רוצה לקיים את כל דיני האבלות על קרוביו שהתגיירו, ראוי לעודד אותו לכך, לולא כן, "אין לך הונאת הגר יותר מזה" (עלי תמר יבמות ב, ו, 'ר"י אומר'). ואף אם קרוביו לא התגיירו, אם ירצה להחמיר על עצמו ולשבת שבעה עליהם, רשאי (חזו"ע אבלות ח"ב עמ' קיט; האבלות והנחומים ו, ד, לרב ברוך ישר, ועוד רבים). ויש שכתבו בסתם שאם אבי הגר לא התגייר, "לא ישב עליו שבעה גם מדרכי כבוד" (אשרי האיש, פסקי ריש"א אה"ע ח"ב ז, ב, ועוד). אבל נראה שגם לדעתם, כדי למנוע בושה או פגם משפחה, כגון שידוע שנפטרו ולא ידוע שהוא גר, יכול להתאבל עליהם (גירות כהלכתה ח, יח, הערה כב; משנת הגר יב, סב).
כאשר מקיימים תפילות בבית הגר שמתאבל על קרוביו שהתגיירו, כדי שלא לפגוע בכבודם, ינהגו כפי המקובל בבית אבלים בלא לשנות. אמנם אין לגר שמתאבל על קרוביו, אפילו התגיירו, דין 'אונן', ולכן בין הפטירה לקבורה הוא נשאר חייב במצוות עשה, ועליו להתפלל ולברך כרגיל, וביום הראשון עליו להניח תפילין. ואם אינו רוצה שידעו שהוא גר, והוא חושש שאם יראו שהניח תפילין יבינו שהוא גר, יניח תפילין בצנעה.
לגבי קדיש: יש אומרים שאין ראוי שהגר יאמר קדיש על הוריו שלא התגיירו, כי הקדיש נועד לעילוי נשמת הנפטר, ואין זה שייך בנשמת גוי (משנה הלכות יט, קנה; הרב אליהו בדברי מרדכי בראשית עמ' שנח). מנגד, לדעת רבים ראוי שהגר יאמר קדיש על הוריו, גם אם לא התגיירו. כ"כ יחו"ד ו, ס; זקן אהרן ב, פז (לרב אהרן וולקין); נחלת צבי ח"א עמ' קיח, ועוד רבים. ולרב פרייס (משנת אברהם על ספר חסידים ח"ג עמ' רטז), חובה על הגר לומר קדיש על הוריו הנוכרים, שזה בכלל הכבוד שצריך הגר לכבד את הוריו.
