לעיתים הורי הגר מחלישים אותו בדרכו החדשה כיהודי, ופעמים שהגר אינו חושש לעצמו, אבל חושש שהוריו ישפיעו על ילדיו. במצבים כאלה, נכון שהגר יקבע את מגוריו רחוק מהם, וכך בלא לפגוע בהוריו ירחיק את עצמו ואת ילדיו מהשפעתם. ואם הוא חושש שגם בביקורים אצלם ישפיעו על ילדיו לרעה, עליו למעט בביקורים עד אותו השיעור שעדיין לא ייחשב כפוי טובה כלפיהם. ואם הם עוינים אותו על גיורו, אפשר שלא יבקרם כלל, ורק אם יזדקקו לעזרה במחלתם, יסייע להם כפי שהמוסר המקובל מחייב. ואם הם חולים ומבקשים לראות את נכדיהם לפני מותם, נכון שיסע עם ילדיו לבקרם (ראו אג"מ יו"ד ב, קל).
כאשר הורי הגר גרים בחוץ לארץ, מצווה לגר לעלות לארץ כמו כל ישראל, ובכך יוסר החשש שהוריו ישפיעו על ילדיו לרעה. ועדיין, במקרים מיוחדים, אם יש ביד הגר אמצעים לכך, נכון שייסע לבקרם, כגון כשאחד מהם חולה או כאשר עורכים לו מסיבה מיוחדת.
כאשר הוריו של הגר חולים, אף שהם מאמינים בדת אחרת, ראוי לבנם להתפלל לרפואתם. ואם הם מעוניינים בכך, ראוי שאף יבקש מהגבאי לומר 'מי שבירך' לרפואתם.[5]
אם הוריו של הגר מתעניינים ביהדות, טוב שיקרב אותם למצוות התורה. ואם הם שמחים להשתתף עימו בסעודות שבת, טוב לשתפם בסעודות. באופן זה, החשש שההורים ישפיעו לרעה על הנכדים פוחת, ולהיפך, עוד אפשר שהם יעודדו את הנכדים לדבוק ביהדות ובמצוות התורה.
