נוהגים לקרוא מגילת רות בחג השבועות, “ללמדך שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורים ועוני… אמרה תורה לפני הקב”ה: רבונו של עולם, תן חלקי בשבט של עוני, שאם עשירים עוסקים בי יהיו מתגאים, אבל כשהם עניים הם מתעסקים בי והם יודעים שהם רעבים ושפלים…” (ילק”ש רות תקצו). ונתקיימו ברות דברי המשנה (אבות ד, ט): “כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני”, שלא נסתלקה רות מהעולם עד שראתה את צאצאיה דוד ושלמה, יושבים על כסא מלכות ישראל.
עוד טעם, שבמעמד הר סיני קבלו כל ישראל את התורה ובכך נתגיירו, ואף רות המשיכה את מעמד הר סיני ונתגיירה (אבודרהם). עוד טעם אמרו, מפני שבחג השבועות נסתלק דוד המלך, ומגילת רות עוסקת בייחוסו, כפי שנאמר בסיומה: “וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד” (ברכ”י תצד, יא). עוד טעם אמרו (רות רבה ב, יד): “מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים”. וזה עיקר עניינה של התורה, וכפי שאמרו (סוטה יד, א): “תורה – תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים…”. וכפי שאמר רבי עקיבא: “ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה” (ספרא קדושים).
כפי שלמדנו (לעיל ב, י), יש מהאשכנזים שנוהגים לקרוא את רות מתוך מגילת קלף ולברך על קריאתה ‘על מקרא מגילה’ ו’שהחיינו’, וכן נוהגים תלמידי הגר”א. ומנהג רוב האשכנזים וכל הספרדים שלא לברך על קריאתה, ואין מקפידים לקוראה ממגילת קלף.
נהגו באשכנז לקרוא את מגילת רות בתפילת שחרית לפני קריאת התורה. אמנם בשעת הצורך אפשר לקוראה בזמן אחר. ולכן יש מהנשארים ערים כל הלילה, שקוראים את רות לפני תפילת שחרית, או לאחר תפילת המנחה, כדי שיוכלו להתרכז יותר בשמיעתה.
מנהג ספרדים ותימנים לקרוא את רות סמוך למנחה, ואם קראו אותה בתוך התיקון של ליל שבועות, אין צורך לחזור לקוראה סמוך למנחה.
