פרק ו - ברכות השחר | תפילת נשים

ברכות רבות תיקנו חכמים לומר מיד עם הקימה בבוקר, ועניינן להודות לה' על הטוב שהוא גומל לנו בכל יום. וכך מובא בתלמוד (ברכות ס, ב), כשיתעורר משנתו יודה לה', ויאמר: "אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה וכו', ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים"; כשישמע את קול התרנגול המבשר את בואו של היום החדש, יאמר: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה"; כשיפתח את עיניו, יברך: "פוקח עיוורים"; כשיפשוט את איבריו ויתיישב על מיטתו אחר שהיה אסור בכבלי השינה, יברך: "מתיר אסורים"; כשילבש את בגדיו, יברך: "מלביש ערומים"; כשיעמוד על רגליו, יברך: "זוקף כפופים"; כשיניח את רגליו על הארץ, יברך: "רוקע הארץ על המים"; כשינעל את מנעליו, יברך: "שעשה לי כל צרכי"; כשיתחיל ללכת, יברך: "המכין מצעדי גבר"; כשיחגור את חגורתו, יברך: "אוזר ישראל בגבורה"; כשיניח על ראשו כיסוי, כובע או כיפה, יברך: "עוטר ישראל בתפארה"; כשייטול את ידיו, יברך: "על נטילת ידיים"; וכשירחץ את פניו, יברך: "המעביר חבלי שינה מעיני" וכו'.

שגרת החיים שׁוחקת בדרך כלל את תשומת הלב שלנו לכל הטובה שהקב"ה משפיע עלינו, ובעקבות כפיות הטובה הזו אף הברכה היומיומית שהקב"ה משפיע על האדם אינה משמחת אותו, וחייו נעשים משעממים וריקנים, וכדי לצאת מהשיממון הוא מחפש ריגושים שונים ונגרר אחר תאוות שליליות. כדי שלא נהיה כפויי טובה תיקנו לנו חכמים את ברכות השחר, שבהם נודה לבוראנו על כל הדברים הגדולים והקטנים שעל ידם אנו יכולים לתפקד בעולם. מתוך הכרת התודה לה', אנו זוכים להתבונן על העולם במבט עשיר ומלא; אנו לומדים שלכל דבר בחיינו יש ערך אלוקי, ומתעורר בנו חשק לפעול טוב ביום החדש.

נשים חייבות כגברים לברך את ברכות השחר, כדי להודות לה' על הטובה המתחדשת בכל יום.^[1]

תיקנו חכמים בברכות השחר שלוש ברכות הודאה מיוחדות, ואלו הן: "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד"; והברכה השלישית: "שלא עשני אשה", והנשים מברכות: "שעשני כרצונו".

שני פירושים ישנם לברכת הנשים: לפירוש אחד, יש בברכה זו כעין הצדקת הדין, שאף שנשים נצטוו בפחות מצוות, הן מברכות את ה' מתוך אמונה שהכל לטובה, ואומרות "שעשני כרצונו" (טור או"ח מו, ד). לעומת זאת יש מפרשים, שבברכה זו באה לידי ביטוי מעלתה היתירה של האשה, שהיא מכוּונת יותר לרצונו של ה' יתברך, ולכן דווקא היא יכולה לומר "שעשני כרצונו". וזה שהנשים מחויבות בפחות מצוות, הוא מפני שמצד טבען הן מתוקנות יותר, ולכן נצרכות לפחות מצוות כדי לתקן את עצמן. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהאדם נברא עפר מהאדמה, ואילו האשה נבראה מחומר זך יותר, מצלעו של האדם. כלומר, האשה מבטאת דרגת התפתחות נוספת מעל מדרגת האיש (שיחות הרצי"ה בראשית עמ' 77-78; שמות עמ' 380; עולת ראיה ח"א עמ' עא-עב).

לא מקרה הוא שלפירוש הפשוט ישנה עדיפות לגברים, ולפירוש העמוק ישנה עדיפות לנשים, מפני שאכן לפי המבט הפשוט מעלתם של הגברים יתירה, ואילו מעלתן של הנשים ניכרת על ידי מבט עמוק יותר. לכן הצניעות המדגישה את המעלה הפנימית חשובה יותר לנשים (לעיל ג, ו-ח).

למעשה, מנהג יוצאות אשכנז לברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשני כרצונו", וכפי שנפסק ב'שולחן ערוך' (מו, ד). ומנהג רוב יוצאות ספרד לומר ברכה זו בלא שם מלכות: "ברוך שעשני כרצונו", מפני חשש ברכה לבטלה, שברכה זו לא נזכרה בתלמוד (כה"ח מו, מא).

בברכות 'שלא עשני גוי' ו'עבד', יוצאות ספרד נוהגות לומר: 'גויה' ו'שפחה', ויוצאות אשכנז נוהגות לברך כגברים, מפני ששמות 'גוי' ו'עבד' כוללים גברים ונשים.

כפי שלמדנו, תקנת חכמים המקורית היתה שברכות השחר ילוו את תהליך הקימה, ועל כל דבר נברך סמוך להנאתו. על ידי כך תהליך הקימה מהשינה יקבל משמעות עמוקה, כאשר ברכות התודה לה' ילוו כל שלב ושלב. וכך פסק הרמב"ם למעשה, לברך כל ברכה בעיתה, ויש מעולי תימן שנוהגים כמותו גם היום.

אולם המנהג הרווח, לברך את כל ברכות השחר כסדרן, לאחר שסיימו להתפנות ולהתלבש. וזאת מפני שאם יאמרו כל ברכה במהלך הקימה, יש חשש שמא ישכחו לברך ברכה אחת או יותר, אבל כשיאמרו אותן ברציפות, יזכרו לומר את כולן. ועוד, שאנו רוצים להדר ולברך את ברכות השחר בצורה המכובדת ביותר, כלומר בידיים נקיות ובלבוש מכובד, ולכן אנו דוחים את אמירת הברכות עד לאחר סיום כל ההכנות לקראת התפילה. ועוד, שישנם אנשים שקשה להם מאוד לכוון מיד בקומם מן השינה, ורק לאחר שיתלבשו וירחצו את פניהם – יוכלו לומר את ברכות השחר בכוונה (עפ"י שו"ע מו, ב, וסדר היום).

נחלקו גדולי הראשונים בשאלה, האם אדם שלא נהנה באופן אישי מאחת מברכות השחר יכול לאומרה? לדוגמה, האם עיוורת יכולה לברך "פוקח עיוורים"?

לדעת הרמב"ם (תפילה ז, ט), רק מי שנהנה מאותו דבר יוכל לברך עליו. לפיכך, אשה שישנה בלילה עם בגדים, כיוון שאינה מתלבשת בבוקר, לא תברך "מלביש ערומים". נכה שאינה יכולת ללכת, לא תברך "המכין מצעדי גבר". משותקת שאינה יכולה להניע את איבריה, לא תברך "מתיר אסורים" ו"זוקף כפופים". וכן נוהגים מקצת מעולי תימן. וגם בעל ה'שולחן ערוך' (או"ח מו, ח) חשש לדעתו, ופסק לומר את אותן הברכות בלי הזכרת השם.

לעומת זאת, לדעת הגאונים וביניהם רב נטרונאי גאון ורב עמרם גאון, גם מי שלא נהנה מאחד הדברים שעליהם מברכים, צריך לומר את כל ברכות השחר על הסדר, משום שברכות אלו נתקנו על הנאת כלל העולם. ועוד, שגם זה שאחרים נהנים מדבר מסוים מועיל באופן עקיף למי שאינו נהנה ממנו באופן ישיר. לכן, גם משותקת שאינה יכולה להזדקף, תברך את ה' על כך שאחרים יכולים להזדקף ולסייע לה. וכן עיוורת תברך "פוקח עיוורים", על שאחרים יכולים לראות, ועל ידי כך יוכלו להראות לה את הדרך, ולהכין לה את כל צרכיה. וכן פסק הרמ"א (או"ח מו, ח).

וכן דעת האר"י הקדוש, שכל יהודי צריך לומר את כל סדר ברכות השחר, כדי להודות לה' על הטובה הכללית שהשפיע לעולם. ובמנהגי התפילה נהגו יוצאי ספרד ללכת על פי האר"י, ולכן גם הם נוהגים לומר את כל ברכות השחר על הסדר.^[2]

לכתחילה יש לומר את ברכות השחר עד כמה שאפשר סמוך לקימה מהשינה, שהרי לפי עיקר התקנה היה צריך לברכן על סדר הקימה מהשינה, ואף שאנו נוהגים לברכן ברציפות אחר כך, אין ראוי לדחותן יותר.

מי שלא בירכה אותן סמוך לקימה, תשתדל לברכן עד סוף זמן תפילת שחרית, מפני שיש משווים את זמנן לזמן תפילת שחרית. כלומר, תשתדל לברכן עד סוף ארבע שעות של היום, ובדיעבד עד חצות היום. בדיעבד, מי שלא הספיקה לאומרן עד חצות היום, תוכל לאומרן כל היום. מפני שלדעת רוב הפוסקים, זמנן של ברכות השחר שונה מזמן תפילת שחרית, מפני שהן ברכות הודאה על הדברים הטובים שהאדם נהנה מהם במשך כל היום, ולכן אפשר לברכן כל היום (פניני הלכה תפילה ט, 3).

מי שאמרה ברכות קריאת שמע והתפללה עמידה ונזכרה ששכחה לומר את ברכות השחר, תשלים את כל הברכות חוץ מברכות התורה ו'אלוהי נשמה'. מפני שגם אם לא התכוונה לכך, לדעת רבים מהפוסקים, יצאה ידי חובת ברכות התורה בברכת 'אהבת עולם' שלפני קריאת שמע, ויצאה ידי חובת ברכת 'אלוהי נשמה' בברכת 'מחיה המתים' שבתפילת עמידה (שו"ע מז, ז. מ"ב נט, ט. ראו בהמשך ז, ה, ובפניני הלכה תפילה ט, 2).

כפי שלמדנו, לכתחילה יש לברך את ברכות השחר סמוך לקימה מהשינה, ואין צורך לאומרן דווקא אחר שיעלה השחר. ולכן הקמה לפני עלות השחר, תאמר מיד לאחר הקימה מן השינה את ברכות השחר. אבל לפני חצות הלילה אין לברך את ברכות השחר, ולכן הקמה מן השינה לפני חצות, תמתין עד לאחר חצות הלילה, ואחר שתתפנה תיטול ידיים, תברך על הנטילה ואת שאר ברכות השחר. ואם טעתה ובירכה לפני חצות הלילה – לא יצאה. (זמן חצות משתנה לפי עונות השנה ומופיע בלוחות). (מ"ב מז, לא; כה"ח כט; פניני הלכה תפילה ט, 4; ולעיל ה, ד).

הקמה אחר חצות הלילה לכמה שעות ומתכננת אח"כ לחזור לישון עד הבוקר, תאמר את ברכות השחר אחר קימתה העיקרית. אם עיקר קימתה באמצע הלילה, ואילו השינה שתישן לפנות בוקר נחשבת אצלה כמו שינה בצהרים, אזי מוטב שתברך את ברכות השחר אחר קימתה הראשונה. ואם עיקר קימתה בבוקר, תברך את ברכות השחר אחר קימתה השנייה.^[3] וכן תנהג לגבי ברכות התורה (כמבואר להלן ז, ז).

ככלל, גם מי שלא ישנה כל הלילה צריכה לברך את ברכות השחר, שכבר למדנו (בהלכה ד) שברכות אלו נתקנו על ההנאה הכללית, ולכן גם מי שלא נהנתה באופן אישי מדבר מסוים – מברכת עליו. אמנם לגבי מספר ברכות ישנם חילוקי מנהגים.

לעניין נטילת ידיים, למנהג יוצאי ספרד לא תברך על הנטילה (כה"ח ד, מט). ולמנהג יוצאי אשכנז, אם היא עומדת להתפלל עמידה, תתפנה לפני כן ותיגע באחד המקומות המכוסים, שמאז הרחצה הקודמת הזיעה בו מעט, ואח"כ תיטול ידיים בברכה (מ"ב ד, ל. ונתבאר לעיל ה, ה).

לגבי ברכות התורה, אם ישנה ביום שלפני כן שינת קבע (חצי שעה לפחות) תברך ברכות התורה. ואם לא ישנה כל היממה, נחלקו הפוסקים אם בבוא היום החדש עליה לברכן בשנית, ולכן טוב שתאמר את ברכת 'אהבת עולם', שבנוסף לכך שהיא אחת מברכות קריאת שמע, היא גם מועילה במקום ברכות התורה. ותקפיד לקרוא אחר הברכה את פרשת שמע כדי ללמוד דבר מה אחר הברכה.^[4]

לגבי ברכות 'אלוהי נשמה' ו'המעביר שינה', יש אומרים שרק מי שישנה בעצמה יכולה לברכן, ועל כן נכון לשומען מחברה שישנה ולכוון לצאת בשמיעתן. וכאשר אין שם חברה שעומדת לברכן, לדעת רוב הפוסקים, תברך אותן בעצמה, וכך נוהגים כל יוצאי ספרד וחלק מיוצאי אשכנז. ויש מיוצאי אשכנז שנוהגים להחמיר מספק לאומרן בלא שם ומלכות (פניני הלכה תפילה ט, ו, והערה 6).