ככלל, גם מי שלא ישנה כל הלילה צריכה לברך את ברכות השחר, שכבר למדנו (בהלכה ד) שברכות אלו נתקנו על ההנאה הכללית, ולכן גם מי שלא נהנתה באופן אישי מדבר מסוים – מברכת עליו. אמנם לגבי מספר ברכות ישנם חילוקי מנהגים.
לעניין נטילת ידיים, למנהג יוצאי ספרד לא תברך על הנטילה (כה"ח ד, מט). ולמנהג יוצאי אשכנז, אם היא עומדת להתפלל עמידה, תתפנה לפני כן ותיגע באחד המקומות המכוסים, שמאז הרחצה הקודמת הזיעה בו מעט, ואח"כ תיטול ידיים בברכה (מ"ב ד, ל. ונתבאר לעיל ה, ה).
לגבי ברכות התורה, אם ישנה ביום שלפני כן שינת קבע (חצי שעה לפחות) תברך ברכות התורה. ואם לא ישנה כל היממה, נחלקו הפוסקים אם בבוא היום החדש עליה לברכן בשנית, ולכן טוב שתאמר את ברכת 'אהבת עולם', שבנוסף לכך שהיא אחת מברכות קריאת שמע, היא גם מועילה במקום ברכות התורה. ותקפיד לקרוא אחר הברכה את פרשת שמע כדי ללמוד דבר מה אחר הברכה.[4]
לגבי ברכות 'אלוהי נשמה' ו'המעביר שינה', יש אומרים שרק מי שישנה בעצמה יכולה לברכן, ועל כן נכון לשומען מחברה שישנה ולכוון לצאת בשמיעתן. וכאשר אין שם חברה שעומדת לברכן, לדעת רוב הפוסקים, תברך אותן בעצמה, וכך נוהגים כל יוצאי ספרד וחלק מיוצאי אשכנז. ויש מיוצאי אשכנז שנוהגים להחמיר מספק לאומרן בלא שם ומלכות (פניני הלכה תפילה ט, ו, והערה 6).
[4]. ואמנם לגבי גברים ישנו ספק אם קריאת שמע נחשבת כלימוד, כמבואר בפניני הלכה תפילה י, 2. אולם לגבי נשים, שאינן חייבות בקריאת שמע, ברור שהיא נחשבת כלימוד, כמבואר במ"ב מז, יז. לגבי גברים, לדעת רבים מהפוסקים בבוא היום החדש יברכו ברכות התורה, וכך נוהגים למעשה יוצאי ספרד וחלק מיוצאי אשכנז, כמבואר בפניני הלכה תפילה י, ז. אולם לגבי נשים, בכל מצב של ספק, יש להקל ולא לברך (ברכ"י, כה"ח מז, לד). אחת הסיבות לכך, מפני שלדעת פוסקים רבים, גברים חייבים בברכת התורה מהתורה, ולכן במקרה של ספק צריכים להחמיר ולברך, אבל נשים אינן חייבות בברכות התורה מהתורה. ולכן העצה הנכונה, שבכל מצב של ספק תברך 'אהבת עולם' ('אהבה רבה' למנהג אשכנז), ובזה תצא ידי ברכות התורה, כמבואר בשו"ע מז, ז. וגם מי שלא רגילה לברך בכל יום 'אהבת עולם', יכולה לצאת בזה. וכך מבואר בהמשך ז, ה. (וראו לעיל ב, 10).