ד,א – כתיבה במים האם נחשבת כתיבת ארעי
כתב בשעה"צ שמ, כח, שמשמע מרש"י שמותר להרטיב אצבע במים ולכתוב על שולחן מפני שאין רישומה ניכר, וכ"כ רע"ב ור"ן, ודלא כתפארת ישראל. ומה שאסרו לכתוב בימי החורף על חלון זכוכית, מפני שבזה הכתב ניכר יותר. ובמנו"א ח"ג כב, 25, הוסיף שגם הריטב"א מחמיר כתפא"י.
ד,ב – חריצת סימן בנייר
במשנה שבת קג, א: "הכותב שתי אותיות… בין משתי סמניות, בכל לשון – חייב. אמר רבי יוסי: לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם, שכך כותבין על קרשי המשכן, לידע איזו בן זוגו". הרי שלר' יוסי גם חריצת סימן בלא משמעות אסור, ולחכמים מותר. רוב הראשונים פסקו כחכמים, כ"כ רי"ף, רמב"ם, רא"ש, רבנו ירוחם, רש"י ורע"ב. ואמנם אם הסימן מתקיים גם לחכמים אסור מדרבנן, אבל כשאינו מתקיים מותר. ועל פי זה פסק הטור ושו"ע שמ, ה, שמותר לרשום בציפורן סימן על הספר, שאין זה דבר המתקיים. וכ"כ למעשה בהליכות עולם ח"ד פקודי ז.
אולם מנגד, למאירי שבת קג, א, פסקי תוספות שבת שנ, ואו"ז ח"ב עג, הלכה כר' יוסי. עפי"ז כתב הב"ח להחמיר, וחששו לדעתו כמה אחרונים, וכ"כ בברכ"י, כה"ח שמ, נא, מנו"א ח"ג כב, כד.
ודעת מהרש"ל, שמותר לעשות שריטה בקלף קשה, שאין הסימן מתקיים עליו, אבל בנייר שהוא רך, והסימן שבו מתקיים, גם לחכמים אסור. וכ"כ מ"א י, ט"ז ד, ערוה"ש לב, מ"ב כה. וכיוון שאיננו עוסקים בקלפים אלא בניירות כתבתי לאסור. וכ"כ שש"כ כח, טז.
אבל מותר לקפל את פינת הספר, ואף שהקיפול משאיר סימן, מ"מ אין כוונתו לכך. וכ"כ למעשה הליכות עולם ח"ד פקודי ז; פס"ת שמ, יט; מנו"א ח"ג כב, כה.
ד,ג – סימון בנקב
לפי מה שהסקנו שאסור לחרוץ סימן בציפורן, משמע שגם אסור לנקב את הנייר לסימן. וכך עולה מדברי מ"א שכג, ה, ותו"ש שכג, ו. אולם בשו"ת הרא"ש כב, ז, אסר לעשות נקבים לסימן כמה יין נטלו מן החנות משום איסור מדידה והסתכלות בכתבי הדיוטות. והדרישה שכג, א, שאל, מדוע לא משום כותב. והשיב כי אפשר שבנקב כזה שאין בו ממש לא היו אוסרים כאשר מדובר בצורך עונג שבת והפסד ממון, ולכן אסר מסיבות אחרות. ואולי אפשר לומר, שכתיבה צריכה להיות נראית על הנייר, ונקיבת חור אינה על הנייר. ואכן במ"ב שכג, ו, כתב שגם מצד כותב "אין נכון לכתחילה" לעשות נקב, למרות שלגבי חריצה בציפורן כתב שצריך להחמיר מדינא (שמ, כה).
ד,ד – סרט מד חום אותיות
כאשר האותיות נעלמות אחר הסרת הסרט מהחולה, לדעת יחו"ד ד, כט, מותר. וכ"כ בציץ אליעזר יד, ל, ו, ורק סיים שיש מקום לנהוג הידור ולהימנע משימוש במד חום כזה בשבת. ולשש"כ מ, ב, אם האותיות ניכרות קצת לפני השימוש ורק זוהרות יותר – מותר, ואם אינן ניכרות – אסור. וכ"כ בארח"ש טו, לז. ולמנחת איש כב, כח, אסור להשתמש בו מדרבנן, ואם האותיות נשארות עד שחולה אחר ישתמש בו, האיסור מהתורה. והלכה כמקילים.
ד,ה – דעת המחמירים גם כשאין חיבור בין החלקים
דין פתיחת הספר שכתובים על חודי דפיו אותיות הוא אב בניין לדין זה. ויש בדין הספר שלוש דעות, והן שורש לשלוש הדעות בדין זה:
ונתחיל בדעת המחמירים: לדעת הלבוש והמ"א שאסרו סגירת ספר ופתיחתו, גם קירוב אותיות וצורות זה לזה אסור מדברי חכמים. ואמנם מצד אחד דין הספר חמור יותר, שהדפים שבו מחוברים על ידי הכריכה. ומנגד דינו קל יותר, שאין מכוונים לכתוב בסגירתו, ואילו בהרכבת אותיות וצורות, יש כוונה ליצור אותיות ומילים.
וכ"כ בספר מלאכת שבת ע' רסא, שאסור מדרבנן להניח קוביות משחק זו ליד זו בצורת אותיות, כי זו כתיבה ארעית. וכן אסר להניח חוט בצורת אות. ושם בעמוד רסב, אסר לעשות פאזל גם כשאינו מתחבר. ובנוסף לדעת הלבוש והמ"א שהחמירו בספר (שגם החזו"א נטה לדעתם), סמך עצמו על דברי נשמת אדם כלל לז (אולם שם האיסור רק כאשר תחב ראשי החוט בשני צדדיו, שאף שאינו מתקיים – אסור. ונראה שבלא חיבור יתיר). וכ"כ בשם מקור חיים לחוות יאיר קיצור הלכות שמ, ד (שאסר אפילו לעשות צורת אות מחוט).
גם באשמרה שבת יב, ג, ג, הביא את דעת האוסרים והמתירים, וכתב שלדעתו אסור משום עובדין דחול, וכמו שכתב בכלכלת שבת, שכל מה שדומה למלאכה או שיכול להביא למלאכה, נאסר משום עובדין דחול. ובמנחת איש כב, כב, כתב שראוי להחמיר שלא לשחק בצירוף חלקי אותיות ופאזל, אף שאינו קובעם, שזה קצת יותר חמור מסגירת ספר, כי כאן הוא מעוניין ביצירת האות והצורות.
ד,ו – דעת המתירים גם כשיש חיבור חזק
מנגד לדעת הרמ"א ודעימיה (כמובא לגבי ספר), קירוב חלקי אות או ריחוקם זה מזה אינו אסור, ואפילו אם יש שם חיתוך או דיבוק, אין בזה איסור מצד כותב ומוחק. ואם כן אין איסור בחיבור אותיות של משחק או פאזל.
ד,ז – דעת הפוסקים שבחיבור אסור ובלא חיבור מותר
דעת הט"ז (שמ, ב) ומהר"ש הלוי (סי' כו), שאמנם קירוב חלקי אות וריחוקם זה מזה אינם בכלל כותב ומוחק, אבל אם יש שם חיבור או הפרדת דבר מחובר, הרי שיש בזה כותב ומוחק דרבנן. ולכן החמירו לחתוך עוגה, אף שאין בחיתוך העוגה ביטול האות, אלא שכיוון שהיא מחוברת והפרידה, יש בזה מוחק. שכן למדנו מצד אחד בשבת קד, ב: "כתב אות אחת בטבריה ואחת בציפורי, חייב, כתיבה היא אלא שמחוסר קריבה". ואף איסור מדברי חכמים אין בקירובם וריחוקם. ולכן התירו לפתוח ולסגור ספר שיש על חודי דפיו אותיות (וכך דעת רוה"פ וכ"כ מ"ב שמ, יז). אבל אם חלקי האותיות מתחברים, יש בזה צד איסור, שכן המ"א שמ, י, למד מגיטין כ, א, שתקיעת אות בבגד נחשבת כתיבה. וכ"כ בא"ר, שועה"ר שמ, ט, ח"א לז, ו; מ"ב שמ, כב, (ח); כה"ח נג. וכ"כ באג"מ או"ח, א, קלה, לעניין תליית אותיות ומספרים להורות לקהל היכן נמצאים בסידור. וכ"כ בשש"כ טז, כד, לעניין משחקים, שכל עוד אין החלקים מתחברים זה לזה אין איסור.
ד,ח – מחלוקת לגבי חיבור פאזל ואותיות ללוח משחק
אלא שעדיין נחלקו רבני זמנינו אם חיבור של פאזל נחשב חיבור, וכן חיבור של משחקי אותיות שתוקעים כמין נעצים בלוח, נחשבים חיבור.
האוסרים: שש"כ (טז, כד), והוסיף (בהערה סו), שאין למחות בקטן. וכ"כ על פיו בס' שבת כהלכה (ח"ב פי"ב הערה רל). וכן משמע מאג"מ יו"ד ב, עה (שאסר לצרף שני חלקים של דף קרוע, שעל ידי כך מתחברות אותיות ונקראות). וכן אסר במנו"א ח"ג כב, טז. וכן דעת ארח"ש טו, יג-טז (עפ"י רשז"א, וכן מבואר בבירור שבסוף הספר). ובמנחת איש כב, כא, כתב שראוי להחמיר. אמנם כאשר מחברים אותיות שלימות, כתבו ארח"ש טו, יז, ומנחת איש כב, כג, שמותר, כי עיקר כתיבה בעשיית אות ולא בחיבור אות לחברתה. ומה שאסרו מ"א וח"א לחבר אותיות לבגד, הוא בגלל קביעת הרקע של האות שעל ידו האות נראית, וגם על זה הרבה אחרונים חלקו (וכן משמע משש"כ ט, הערה נא; אשמרה שבת יב, ג; ארח"ש ע' תקעא). וכן דעת יסודי ישרון (ח"ה ע' 62 שבהוצאה החדשה) לאסור פאזל שחלקיו מתחברים זה לזה; וכ"כ נשמת שבת (ח"ז כרך ד, הלכות כתיבה ומחיקה, סימן קי); רבבות אפרים (ו, ר); הקטן והלכותיו (ח"א עמ' שי, והוסיף שיש שהחמירו גם בלא חיבור); מנחת שי (הלכות שבת, עמ' שכד).
המתירים: הרב עובדיה יוסף (עפ"י בנו הרב אברהם), אלא שאחר בר מצווה אסור, כי חלקי המשחק מוקצה עפ"י שו"ע. וכך השיב הרב דוב ליאור (אתר הישיבה), אבל מעל בר מצווה עדיף שימנעו. ובאור לציון ח"ב מב, ו, התיר לבנות קטנות, אולם לגדולים אסר בטלטול משום מוקצה. וגם לבנים קטנים כתב שיש להימנע מלתת להם משחקים כאלה, שלא יתרגלו להתבטל מתורה בשבת. וכ"כ על פיו בספר יוסף דעת (ח"ב טו, ז). ובספר אוצרות משה (מערכת המשנה ברורה), התיר לגמרי, והבין שכך דעת שש"כ. וכ"כ בספר שבתותי תשמורו (ח"ב עמ' קמג). ובספר שלמי יהונתן (שמ, ד, ס"ק כה), נטה להתיר, והביא דעת המחמירים, וסיכם שהמיקל לגבי ילדים יש מקור לקולתו.
וכאשר האותיות כבר קבועות, ורק משנים את מקומן, אין איסור. וכ"כ בשש"כ טז, כה, להתיר לשחק במשחק חמש עשרה, מפני שהאותיות כבר קבועות שם. וכ"כ במנו"א ח"ג כב, יז. כיוצא בזה מובא בשולחן שלמה שמ, הערה כח, בשם רשז"א, שמותר לשחק בקוביה הונגרית. וכיוצא בזה היקל בציץ אליעזר יג, מד, לגבי מנעול מספרים.
ד,ט – מנהג ספרדים במשחקים
יש אומרים עפ"י שו"ע שח, מה, שאסר לשחק בכדור משום מוקצה, שכל המשחקים מוקצה. ועיין להלן כב, יג; כד, ז, ובהרחבות בשני המקומות, שיש סוברים שדיבר רק על כדור מנייר ואבן. ויש מצרפים עניין הלימוד בשבת, שעל כן אין ראוי לעסוק במשחקים. ולכן גדולים צריכים להחמיר במשחקים כמוקצה, אבל קטנים רשאים להקל. עיי"ש.
