ח,א – 'הטוב והמטיב' – שאין לחשוש כל כך לשיטות יחידות
בכל הספקות הלכנו כפי שיטת רובם המכריע של הפוסקים, שאף שספק ברכות להקל, מ"מ כאשר מדובר בספק רחוק, שרוה"פ האחרונים לא חששו לו, הרי שאין לחוש לו. ועיין להלן יב, 4. ולעניין ברכת 'הטוב והמטיב' יש לצרף את דעת הפוסקים הסוברים לגבי ברכת 'שהחיינו' שהואיל והיא ברכת שבח, כל שיש שמחה בלב, אפשר לברך. וכ"כ ריב"ש תקה; רדב"ז א, שצט; צל"ח לברכות ס, א, חת"ס או"ח נה. ומשמע שכך דעתם גם לגבי 'הטוב והמטיב'. ואמנם הרבה פוסקים לא הסכימו לדעתם (עיין יחו"ד א, סט. ועיין להלן בהרחבות לפרק יז הלכה ב, שלדעת רבים דין 'הטוב והמטיב' כדין 'שהחיינו', ששתיהן רשות). מ"מ במקרה שרוה"פ סוברים שצריך לברך, יש לצרף את דעתם להכריע.
ח,ב – שמברכים 'הטוב והמטיב' גם על שתייה שלא במסגרת סעודה
יש סוברים שדווקא על שתייה שבתוך סעודה מברכים (גינת ורדים א, מד; מטה יהודה קעט, ג; יבי"א ח"ט קח, פה; עפ"י רש"י נט, ב, 'שינוי יין'). אולם רוב ככל הפוסקים לא הזכירו זאת כתנאי, ורבים אף כתבו במפורש, שגם על שתייה שאינה בתוך סעודה מברכים (תוס' פסחים קא, א, 'שינוי יין'; רמב"ם ט, ד; ספר הבתים, אגודה, טור, רמ"א קעה, ה; ב"ח, לבוש, שועה"ר, ח"א, מהר"י הלוי, ערך השולחן ב, דה"ח, קצוש"ע, תורת חיים סופר, פני יצחק עט, מ"ב קעה, ב; אול"צ ח"ב יב, ט; ברכ"ה ח"ד ב, 305). ואף שיש ראשונים שכשנתנו דוגמא לדין זה הזכירו סעודה, נראה שכתבו זאת מפני שכך המנהג הרווח לשתות יין בסעודה, אבל לא כתבו זאת כתנאי מעכב.
ח,ג – בשתייה הראשונה יכולים לשתות מיינות שונים אבל בשנייה מאותו יין
כתבתי בתחילת הלכה ח, שאין מברכים 'הטוב והמיטיב' אלא כששותים את היין השני לכל הפחות שני אנשים יחד. היינו שבשתיית היין הראשון אפשר שישתו יינות שונים, אבל בשתייה של היין השני צריך שישתו מאותו היין. וכן מבואר בגינת ורדים ח"א מ; א"ר קעה, ז; מאמ"ר ו, ועוד רבים. והסברה, שברכת הטוב והמטיב נתקנה כהודאה על השמחה המשותפת שבריבוי היין, וזה שייך רק ביין השני. (ועיין הלכה ברורה בבירור הלכה קעה, כ, שתמצת את דעתם. אמנם בעמוד 166 סעיף ה', כתב שגם ביין הראשון צריך שישתו את אותו היין, אבל לא הביא לזה מקור ברור).
ח,ד – אם נגמר היין הראשון אין מברכים על השני 'הטוב והמטיב'
וזה דווקא כאשר אין לו עוד מיין זה בביתו, אבל אם רק בקבוק היין שבשולחן נגמר, ויש לו בביתו עוד בקבוק כזה, ורצו להביא יין אחר כדי לגוון – יש לברך על השני 'הטוב והמטיב' (רדב"ז ד, קצה; מ"ב קעה, ג ועוד רבים, כמובא בהלכה ברורה קעה, ה).
ח,ה – עדיף שאחד יברך לכולם ואימתי עדיף שכל אחד יברך לעצמו
כתב בשו"ע קעה, ה, שאם הם רבים בסעודה, כל אחד מברך לעצמו, דחיישינן שמא יקדימו קנה לוושט. ובקצוש"ע מט, טו, כתב, שאחד יכול להוציא את כולם, ומן הסתם כוונתו כשאינם אוכלים או כשהם עושים הפסקה מאכילתם. ועיין להלן יב, ז, ולעיל ג, ד, 5, ובהרחבות, שכאשר הם קבועים יחד נכון שאחד יוציא את חבריו. וזאת כמובן בתנאי שאין חשש סכנה של הקדמת קנה לוושט. ועיין להלן יג, ח, שכיום נוהגים לשוחח בסעודה, כפי הסבר הפרישה, שהואיל ויושבים ולא מסובים (בחצי שכיבה), אין חשש שמא יקדים קנה לוושט. ולשיטה זו אפילו בתוך שהם אוכלים, נכון שאחד יברך לחבריו. אמנם מי שאינו שותה מיד אחר הברכה, אלא ממשיך לאכול, נכון שיברך 'הטוב והמטיב' לפני שהוא עצמו ישתה.
ח,ו – יין שהושבח על ידי חומרים נוספים
כתבו א"א בוטשאטש, ומנח"י ט, יד, בשם תורת חיים סופר, שהיין צריך להיות משובח מצד עצמו וטבעו ולא עקב תחבולות של עירוב תבלינים וכימיקלים, וכיוון שכיום מצוי שמערבים ביין חומרים שונים, חששו שלא לברך 'הטוב והמטיב'. אולם רוב ככל האחרונים לא הזכירו תנאי זה. ולענ"ד, כל זמן שאין ידוע כי עיקר הטעם הייני שלו הוא מהחומרים הנוספים, יש להחשיבו כיין ולברך עליו 'הגפן' ועל השני 'הטוב והמטיב'.
ח,ז – ליל הסדר
כתב במ"ב קעה, ב, שלכתחילה טוב שלא לשתות מיין אחר בתוך הסעודה שבליל הסדר, שלא יֵראה כמוסיף על הכוסות בכך שמברך עליו 'הטוב והמטיב' (מהרי"ל). אך אם הוא צמא וחושק לשתות יין מסוג אחר, יברך עליו 'הטוב והמטיב' (מהר"ם, רשב"ץ, טור תעג, מג"א רעה, א, ע"פ מחה"ש). אבל מותר להחליף יינות בארבע כוסות, שאין לחוש בזה שנראה כמוסיף על הכוסות. ולמנהג אשכנזים, שמברכים על כל כוס וכוס 'הגפן', לא יברכו 'הטוב והמטיב'. ואילו למנהג ספרדים, על כוס שלישית לא יברכו 'הטוב והמטיב' כי מברכים עליה 'הגפן', אבל על כוס שנייה ורביעית, שאין נוהגים לברך 'הגפן', אם ישתו יין אחר, יברכו 'הטוב והמטיב'. וכעין זה כתב בשעה"צ ג.
