הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ד – התנאים הנדרשים לברכת הריח

ד,א – אימתי חייבים לברך על דבר שנועד לתת ריח טוב

לדעת הט"ז ריז, א, וח"א סא, יא, העובר ליד חנות בשמים שנועדו להפיץ ריח טוב, רק אם הוא מתכוון ליהנות מהם מברך. ולדעת הרבה פוסקים, כל שעלה הריח באפו צריך לברך אפילו אם אינו מתכוון להריח וליהנות. כ"כ רא"ה, ריטב"א, ב"ח, א"ר, נה"ש, בית מאיר, מ"ב ריז, ב, אול"צ ח"ב יד, טז, וברכ"ה ח"ג יב, ד-ה.

אבל נראה שיש להתחשב בדעת הט"ז במקרה שהריח הטוב עולה באפו ואינו נהנה ממנו, כלומר שהוא מבחין בכך שהוא ריח טוב, אבל אין זה מוסיף לו הנאה עתה, שהואיל ובפועל אינו נהנה – לא יברך. ואולי לזה התכוון המ"ב ריז, ב. ואולי גם את הט"ז אפשר להסביר באופן זה, שרק כאשר הוא אינו נהנה בפועל – אינו מברך. וממילא אין כאן מחלוקת, אלא כל שנהנה חייב לברך. ובכל אופן כאשר הוא נהנה מדבר שנועד לתת ריח טוב – אינו צריך לעשות מעשה כדי לברך עליו.

ולכן כתבתי על הנכנס לבית ומריח קטורת וכיוצא בזה: "כיוון שנהנה – חייב לברך", והכוונה שרק בתנאי שהוא נהנה יברך, כי פעמים שאדם אינו שם לב לריח ששם, וממילא אינו נהנה ממנו. אבל אין ללמוד מזה שרק לאחר שהתחיל ליהנות יכול לברך. כי מצד זה, אם היה יודע בוודאות שיהנה מן הקטורת, היה ראוי לברך ברגע שהוא רואה את עשן הקטורת מיתמר, שאז הוא סמוך להנאתו, כמבואר בברכות מג, א, ושו"ע רטז, יב.

ד,ב – ברכה על ריח פירות

כתב בספר ברכת הריח לא, עפ"י חזו"א או"ח לה, לגבי דברים שאין ייעודם להריח, כדוגמת פירות ופרדס, שאם אין אפשרות ליקח את הענף הריחני ביד, גם אם יתקרב אל הפרי או הענף כדי להריחו, הרי זה מעשה שקובע את חשיבות ריחו, ויברך עליו. ומשמע שדווקא אם יתקרב קרוב לענף או הפרי שזה תחליף לנטילתו. אמנם היה נלענ"ד שגם אם ילך לטייל בפרדס כדי להריח את ריחו, הרי זה מעשה שמחייב אותו לברך. וצ"ע.

ד,ג – שעדיף להקדים את ברכת הריח לברכת הפרי

במ"ב רטז, י, כתב שתי דעות לגבי פרי שהוא מעוניין להריחו ולאוכלו, ובתחילה הביא את דעת א"ר ומאמ"ר, שיברך קודם על הריח, מפני שהנאתו קרובה יותר, שתיכף כאשר אוחזו מריחו. ואמנם אח"כ הביא מהפמ"ג עצה אחרת, שיברך תחילה על האכילה, כי היא חשובה יותר, ויאכל מעט, ולא יתכוון אז ליהנות מן הריח, ואח"כ יברך על ההרחה ויריח להנאתו. ואכן בוודאי שהרוצה לנהוג כך רשאי. מ"מ נראה שיותר טוב לברך תחילה על הריח, שכך דעת רוה"פ (סדבה"נ, ח"א, רב פעלים, ערוה"ש). וכן נראה שיש מעלה לברך על הפרי כשהוא שלם, ואם יברך תחילה על הריח, יברך את שתי הברכות על פרי שלם.

ד,ד – קליפות פרי

דעת רוה"פ (מחז"ב, חסד לאלפים, ברכ"ה ח"ג יב, 72, שעה"ב יט, הערה נד) שדין הקליפות לעניין ברכת הריח כדינם לעניין ברכת האכילה. והכוונה לקליפות שהופרדו מהפרי. שאם הן נחשבות כפרי לעניין ברכת האכילה, היינו שמגדלים את הפירות כדי לאכול את קליפתם, מברכים על ריחן 'הנותן ריח טוב בפירות'. ואם אין חושבים על קליפתם לאכילה, מברכים על ריח קליפתם 'מיני בשמים'. (ואם ישתלו אותם כדי ליהנות מריח קליפתם יברך 'עצי' או 'עשבי').

ד,ה – ברכת הלימון

לרוב הפוסקים מברכים על הריח היוצא מהלימון 'הנותן ריח טוב בפירות', אע"פ שאין הלימון ראוי לאכילה בפני עצמו אלא בתערובת עם מינים אחרים (פרי האדמה, שמח נפש, חסד לאלפים, זכרונות אליהו, קצוש"ע נח, ז, הרב אליהו שם, חזו"ע ע' שח-שט). ואמנם כתב בברכ"ה ח"ג יב, טז, שכיוון שהריח יוצא רק מהקליפה, יברכו עליו 'מיני בשמים'. אבל דבריו מנוגדים לדעת שאר הפוסקים. אלא כל שהקליפה מחוברת לפרי, היא בטלה אליו, ומברכים עליה את ברכת הפרי.

ד,ו – אתרוג שיוחד להרחה

אתרוג שיוחד להרחה, כתב בברכ"ה ח"ג יב, 69, שאין הולכים אחר עיקר נטיעתו שהיתה לצורך אכילה או מצווה אלא אחר עיקר שימושו. לפיכך, אם ייחדו להרחה אינו נחשב פרי אלא בושם וברכתו 'עצי בשמים'. וצ"ע, שגם אם הוא מיועד להרחה, סוף כל סוף הוא פרי שמיועד להרחה. ובכל אופן, נראה שאם בירך 'הנותן ריח טוב בפירות' – יצא.

תפריט