ד – איסור חתונה משום שמחת המועד

פורסם בקטגוריה פרק י - מצוות חול המועד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/12-10-04/

ד,א – הטעם שאין נושאין נשים במועד

מועד קטן ח, ב: "משנה. אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מייבמין, מפני ששמחה היא לו, אבל מחזיר הוא את גרושתו… גמרא. וכי שמחה היא לו מאי הוי? אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. רבה בר רב הונא אמר: מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו. אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבה בר רב הונא – דרב הוא, דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מנין שאין נושאין נשים במועד – שנאמר (דברים טז, יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ, בְּחַגֶּךָ – ולא באשתך. עולא אמר: מפני הטורח. רבי יצחק נפחא אמר: מפני ביטול פריה ורביה".

ביטול פריה ורביה, הכוונה, שהואיל וממילא הרגל הוא זמן שמחה, ידחה את החתונה עד הרגל לצרף את שתי השמחות, שעל ידי כך יחסוך בהוצאות ועל ידי כך תרבה השמחה בחתונתו שממילא הכל פנויים אז ושמחים, ומצוות פריה ורביה תדחה.

משמע שכל הטעמים חשובים להלכה, כמובא בשעה"צ תקמו, א. והרמב"ם יו"ט ו, טז, הזכיר את השניים הראשונים, שעל ידם האיסור ברור יותר. שכן אם הטעם מפני ביטול פריה ורביה, אולי יתירו למי שיש לו כבר ילדים. ואם האיסור משום הטורח, אולי יקלו כאשר מדובר בסעודה קטנה. ואמנם ברור שלמעשה גם לטעמים אלו לא חילקו ואסרו הכל, אבל הטעם הראשון והשני, שהם די תואמים, עונים על כל המקרים בלא תירוצים.

ופעמים רבות מביאים את הטעם של "אין מערבין שמחה בשמחה", מפני שהוא כולל יותר, שממנו לומדים שגם אין עושים שמחה משותפת לשתי נשים. והדגשתי את הטעם של "ושמחת בְּחַגֶּךָ ולא באשתך", כי הוא הנוגע יותר לענייננו. ובאמת יסוד שני הטעמים אחד, וכפי שכתב הלבוש (או"ח תקמו): "אין מערבין שמחה אחרת בשמחת יום טוב, שנאמר (דברים טז, יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ ולא בשמחה אחרת, לפיכך אין נושאין נשים במועד…" וכעין זה כתב התוס' מו"ק ח, ב, 'לפי', שעניין אין מערבין שמחה בשמחה הוא כדי "שיהיה ליבו פנוי למצווה אחת ולא יפנה עצמו הימנה", וכפי שאמרו חז"ל אין עושין מצוות חבילות חבילות" (ברכות מט, א).

אמנם גם בין שני הטעמים הללו יש הבדל מסוים: ברש"י על הרי"ף מבואר, שלפי הטעם הראשון, כל שמחה אחרת אסורה במועד, שאין מערבין שמחה בשמחה. ולטעם השני, רק שמחת נישואין אסורה. ובלחם משנה יו"ט ו, טז, מבאר שהרמב"ם מזכיר את שני הטעמים, ללמדנו שלא רק שמחת נישואין אסור לערב בחג אלא גם שאר שמחות, ומנגד שאין לאסור מחזיר גרושתו, כי רק שמחה גדולה אסור. ועיין במ"א תקמו, א, שכתב שלפי הטעם שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו, אם הנישואין בלא סעודה, מותר. אבל לפי הטעם שאין מערבין שמחה בשמחה, גם בלא סעודה אסור.

ד,ב – פנים חדשות במועד

כפי שלמדנו מותר לקיים סעודת שבע ברכות בחג ובמועד, ובסעודות חג כמו בסעודות שבת, מוסכם שאין צורך בפנים חדשות, הואיל והשבת והחג נחשבים כפנים חדשות (שו"ע אבה"ע סב, ח). ולגבי אחת משתי הסעודות שעושים בכל אחד מימי חול המועד נחלקו. לדעת יפה ללב ח"ד סב, כד, ימי חול המועד נחשבים כפנים חדשות, ולדעת זכור לאברהם ח"ב אות ב', אינם נחשבים כפנים חדשות.

פורסם בקטגוריה פרק י - מצוות חול המועד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן