יש אומרים שכמו שאסור לשמוע כלי נגינה בהופעה חיה בשלושת השבועות, כך אסור לשומעם דרך מכשירי חשמל ביתיים, ורק שמיעת שירים בלא ליווי של כלי נגינה מותרת בספירת העומר ובשלושת השבועות. וכן הורו כמה מגדולי הפוסקים (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד). ויש שאסרו לשמוע ממכשיר חשמלי גם שירים בלא ליווי כלי נגינה (ציץ אליעזר טו, לג).
אולם יש שהקילו לשמוע בימים אלו כלי נגינה דרך מכשירים חשמליים, מפני שמה שאסרו האחרונים הוא דווקא הופעה חיה של נגנים, שיש בה חגיגיות, אבל בשמיעת כלי נגינה דרך מכשירים חשמליים אין חגיגיות. ואמנם, כשהחלו לייצר את מכשירי הרדיו והטייפ הראשונים, היתה חגיגיות ושמחה בשמיעת הניגונים דרכם, אולם כיום שהכל רגילים לשמוע בכל עת מוזיקה על ידי מכשירים חשמליים, אין בזה כל כך שמחה, וממילא אין איסור לשומעם בשלושת השבועות.
ועוד, שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה ראוי לאסור בימים אלו, אבל ניגונים רגילים, וקל וחומר ניגונים עצובים, אין לאסור בשלושת השבועות. וכן למדנו (שבת קנא, א) שבעת ההלוויה עצמה נהגו להביא חלילים ולנגן בהם כדי לעורר צער ובכי על הנפטר, והיה זה בכלל מצוות לוויית המת. מכאן שאין איסור גורף על שמיעת כלי נגינה, אלא האיסור בימי אבלות הוא לשמוע ניגונים של שמחה. וכן שמעתי מאבי מורי, שלא רק שמותר להשמיע שירים עצובים על החורבן בליווי כלי נגינה דרך הרדיו בתשעת הימים, אלא יש בזה אף מעלה, שעל ידי כך הלבבות מתעוררים יותר להתאבל על החורבן.
למעשה, יש לחלק את השירים לשלושה סוגים: האחד הוא שירי שמחה, כדוגמת שירי חתונה, שמהם יש להימנע מתחילת שלושת השבועות. השני, שירים שאין בהם לא שמחה מיוחדת ולא עצב מיוחד, ובכללם רוב השירים כיום, וכן רוב היצירות הקלאסיות, ומהם יש להימנע מראש חודש אב. השלישי, שירים עצובים כדוגמת שירי אבל על אדם שמת או על החורבן, שאותם מותר לשמוע גם בתשעת הימים.
עוד נראה, שכאשר שומעים מוזיקה בקול רם, גם כאשר היא סתמית, העוצמה נותנת לשיר חגיגיות, והרי הוא נעשה כשיר של שמחה. לכן גם שירים שמותר לשמוע בשלושת השבועות, אין לשמוע בקול רם. כיוצא בזה, אין להשתתף בקונצרט של מוזיקה עצובה (רקוויאם) בשלושת השבועות, ואף שזו מוזיקה של אבל, הקונצרט ככלל הוא אירוע חגיגי ומשמח.
אולם כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה שמתאימה לאופיו של האירוע. ואף בתשעת הימים מותר להשמיע שירים עצובים שמבטאים את הצער על החורבן ושירי כיסופים לבניין התורה, העם והארץ (עפ"י שבת קנא, א).[3]
עוד נראה, שגם לפי המחמירים, אפשר לנהוג כדעת המקילים ולשמוע שירים רגילים ושירי שבת בימי שישי אחר חצות ובמוצאי שבתות בשלושת השבועות עד ראש חודש אב, וכן בימי האבלות שבספירת העומר, מפני שקדושת השבת ושמחתה חופפת על זמנים אלו, שאין אומרים תחנון בערב שבת, ולובשים בגדי שבת במוצאי שבת.