ט – גילוח הזקן בשלושת השבועות

[7]. לגבי גילוח בשלושת השבועות. למנהג יוצאי אשכנז, ראו במ”א תקנא, יד, שכתב בשם הגהות אשרי, שגם לפני שבת אין להסתפר, וביאר שטעמו מפני שאין רגילים להסתפר כל שבוע, משמע שהרגילים להתגלח רשאים להתגלח לכבוד שבת. וכ”כ פמ”ג א”א י”ד. וכתב בבאו”ה תקנא, ג, שמשמע מהירושלמי שמותר אף להסתפר לכבוד שבת בתשעת הימים, וכ”כ הגרע”א. ואמנם במטה יהודה ד’ החמיר, אבל בגילוח, שאם לא יתגלח יראה בניוול בשבת, נראה כמקילים. עוד סברה להיתר, שלרגילים להתגלח יש בדרך כלל צער רב כשאינם מתגלחים כמה ימים, ואולי זה דומה לתספורת השפם שמפריע לאכילה, וכהיתר לסוך בתשעה באב למי שיש חטטין בראשו (שו”ע תקנד, טו). ובספר ‘נפש הרב’ לרב שכטר עמ’ קצא, כתב בשם הרב סולובייצ’יק, שמנהג שלושת השבועות כדין אבלות שנה, שנוהגים להתגלח; ומנהג תשעת הימים כמנהג אבלות שלושים, שאסור להתגלח; ובתשעה באב נוהגים כמו באבלות שבעה. לפי זה היקל להתגלח בכל יום עד ר”ח אב, כדי להסיר את הניוול. ועי’ בשו”ת נר עזרא ח”ב עמ’ קנה-קנח, שמתיר להתגלח לקראת שבת, וכתב שכן דעת הרב מן ההר והרב ליכטנשטיין. אמנם רבים מחמירים שלא להתגלח כלל, וכ”כ בכה”ח תקנא, סו. ובתצג, יט, כתב עפ”י אחרונים, שבמקום הפסד פרנסה מותר להתגלח. וכ”כ באג”מ או”ח ד, קב. וכן נוהגים רבים מהמדקדקים.ונלענ”ד שמעיקר הדין נכון גם למנהג יוצאי אשכנז להתגלח בכל ערב שבת עד ר”ח אב, אבל בימות החול, כשאין קושי, טוב להחמיר ולבטא בכך את הצער על החורבן. והמיקל יש לו על מי לסמוך, שכן כאשר בני כל העדות חיים יחד, ויש ספק באשר למנהג המחמירים, אפשר להתחשב במנהג המקילים, לפיו מותר להסתפר בשלושת השבועות. אך מר”ח אב ראוי להחמיר גם בימות החול וגם בערב שבת. ואף שאפשר לטעון שצריך להתגלח לכבוד השבת, וכן משמע מהירושלמי ורע”א שהובאו בבאו”ה תקנא, ג. מ”מ כבר מצינו בראשונים (כל בו, והובא בב”י תקנא, ד) שנהגו שלא להתגלח לפני שבת חזון כדי להגיע לתשעה באב כאבלים, ומצינו שהמנהג הרווח באשכנז בעבר היה שלא ללבוש בגדי שבת בשבת חזון (רמ”א תקנא, א). ואף שאין נוהגים כן, אפשר ללמוד מזה שמנהג אשכנז שלא לדקדק כל כך בכבוד שבת חזון. לכן בתשעת הימים נכון יותר שלא להתגלח לפני שבת.

ונלענ”ד שראוי להמליץ גם לכל יוצאי ספרד שלא להתגלח בתשעת הימים. ראשית, כך הדין לנוהגים להחמיר בתספורת בכל שלושת השבועות (מרוקו וג’רבא, והנוהגים כאר”י), או מר”ח (תוניס, אלג’יר ולוב, וכל יוצאי אשכנז). עוד מצינו שכך נהגו בספרד, כמובא בכלבו (לר’ אהרן מלוניל שבפרובנס) כדי להגיע לט’ באב בניוול. וכיום סימן האבלות הנפוץ הוא שלא מתגלחים, וכשמתגלחים אין ביטוי לאבלות, ונכון להראות סימן אבלות בתשעת הימים ותשעה באב. וכמה ממחברי דורנו כתבו שטוב שספרדים שלומדים בישיבות אשכנזיות יחמירו כאשכנזים (יחו”ד ד, לו). ואמנם טעם זה אינו שייך לישיבות שלנו, ששייכות לבני כל העדות, אולם קיים אצלנו יסוד יותר חזק, שכאשר יש לכך בסיס, עדיף שלא להרבות בחילוקי מנהגים. ולכן לעניין גילוח לקראת שבת שלפני ר”ח עדיף לנטות למנהג רבים מיוצאי ספרד שלא נהגו איסור תספורת עד ראש חודש, ובגילוח בתשעת הימים עדיף לנטות למנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד שנהגו איסור תספורת מראש חודש (לעיל הלכה ח). אמנם הרוצה להקל, רשאי לסמוך על הסברה שבבאו”ה ועל מנהג חלק מיוצאי ספרד שמקילים להתגלח לקראת שבת חזון. ובשבוע שחל בו תשעה באב לכל המנהגים אסור להתגלח.

שמעתי הדרכה נכונה מהרב רבינוביץ’, ראש ישיבת מעלה אדומים, שנכון לכל אדם לנהוג כאביו, שלא יהיה האב מגולח והבן לא או להיפך, ותיווצר מכך פגיעה בכבוד האב. וראו לעיל ג, ה, 6.