חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

יח – רחיצה

אף שמצד תקנת חכמים איסור הרחיצה חל בתשעה באב בלבד, נהגו הראשונים להחמיר ברחיצה גם בימים שלפני תשעה באב. המחמירים נהגו שלא לרחוץ אפילו במים קרים במשך כל תשעת הימים, ורק לקראת שבת חזון התרחצו מעט במים קרים. כך נהגו באשכנז וברוב קהילות צפון אפריקה ובבל. והמקילים נהגו שלא לרחוץ במים חמים בשבוע שחל בו תשעה באב, ומרחיצה בקרים לא נמנעו כלל. כך נהגו בקהילות יוצאי ספרד בסביבות ארץ ישראל, ומקצת קהילות בצפון אפריקה.

בעבר לא היו מים זורמים בבתים, ולא נגרם לאנשים כמעט סבל ממניעת רחצה, לכן החשיבו רחצה לאירוע מיוחד של תענוג ופינוק. אבל כיום הרגלי הניקיון והרחיצה השתנו לחלוטין, הרחצה הפכה לדבר שגרתי, ורבים רגילים להתרחץ בכל יום עם סבון, ואם לא יתרחצו יום אחד – יסבלו, ויש שאפילו יתקשו להירדם עקב כך.

לפיכך, כל מי שחש צער מכך שלא התרחץ, רשאי להתרחץ ולהשתמש בסבון ושמפו לחפיפת הראש. ויתרחץ במים פושרים, כך שלא יהנה מרחיצתו וגם לא יסבול, וכל מגמתו תהיה לניקיון. למנהג המחמירים כך הדין בכל תשעת הימים, ולמנהג המקילים כך הדין בשבוע שחל בו תשעה באב, אבל לפני כן מותר להתרחץ במים חמים לשם הנאה. לקראת שבת חזון, המקילים רוחצים בחמין והמחמירים רוחצים בפושרים.

מי שריח זיעתו נודף מפני שלא התרחץ, אף שהוא עצמו אינו סובל מכך, צריך להתרחץ בתשעת הימים ובשבוע שחל בו תשעה באב, שגדול כבוד הבריות, ואם לא יתרחץ נמצא מתבזה ושם שמים מתחלל על ידו.[15]
שחייה בבריכה: אם המטרה לבילוי, כבר מראש חודש אסור, מפני שצריך למעט בשמחה. ואם המטרה בריאותית, כדרך אנשים שרגילים לשחות בכל יום כחצי שעה בבריכה, מותר עד שבת חזון, ואחר שבת חזון נכון להחמיר. ומי שצריך לשחות לצורך רפואי, רשאי לשחות עד ערב תשעה באב (עי' לעיל הערה 4).


[15]. בימי הראשונים, כמה מפוסקי ספרד הורו שלא לרחוץ במרחץ, היינו במים חמים, בשבוע שחל בו תשעה באב (רמב"ם תעניות ה, ו; רמב"ן, מגיד משנה), ורבים מפוסקי אשכנז החמירו שלא לרחוץ גם בקרים בכל תשעת הימים (מרדכי תרלט; או"ז ח"ב תיד, מהר"י וייל קלב, רמ"א ועוד). שו"ע תקנא, טז, כתב שיש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעים אלא ב'שבוע שחל בו'. בימי האחרונים, ברוב קהילות צפון אפריקה נהגו להחמיר שלא לרחוץ בכל תשעת הימים (ספרי מנהגים), וכן נהגו בבבל (בא"ח דברים טז). ובקהילות רבות מיוצאי ספרד החמירו רק ב'שבוע שחל בו' שלא לרחוץ בחמין (שלחן גבוה תקנא, מט), וזה מנהג המקילים המובא למעלה.

אמנם מי שהיה מלוכלך או הזיע הרבה וסבל מכך מאוד – היה רשאי לרחוץ, שכן מבואר בשו"ע או"ח תריג, א, לגבי יום הכיפורים, שמי שידיו או גופו מלוכלכים, מותר לו לרוחצם, שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג. וכתבו האחרונים והובא במ"ב תריג, ב, שאדם שהזיע הרבה והדבר מפריע לו מאוד (אסטניס), מותר לו לרחוץ את מקום הזיעה. ואם כך התירו ביום הכיפורים שמצוותו מהתורה ואף רחצה אסורה לכמה ראשונים מהתורה, ק"ו לגבי תשעת הימים שאיסור הרחצה בהם קל ויסודו במנהג ראשונים.

בעקבות פיתוח מערכות המים והביוב, והמצאת הסבון, הרגלי הרחצה שלנו השתנו ועמם גם עלתה הרגישות לריחות רעים, וכיום רבים יסבלו מאוד אם לא יתרחצו בכל יום, וזאת גם כאשר לא התלכלכו במיוחד, משום שאיננו רגילים לריחות רעים וזיעה, וכמעט כולם רגישים להם. ולכן גם למנהג המחמירים, יש להקל בכל תשעת הימים לרחוץ בפושרים ולהשתמש בסבון. ואין להורות לרחוץ בקרים בלבד, מפני שרוב האנשים התרגלו לרחוץ בחמים, והרחצה בקרים תגרום להם צער רב. לכן יש לרחוץ בפושרים שלא יגרמו סבל ולא הנאה. ראוי לציין שפיתוח מערכות המים והביוב והרגלי הניקיון תרמו רבות להארכת תוחלת החיים. בזכותם זיהומים, מחלות ומגפות שהיו רווחים בעבר התמעטו מאוד.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן