אדם שעובר דירה ולוקח עימו את כל חפציו, אסור לו להסיר את המזוזות ממקומן. אמרו חכמים, מעשה באחד שנטלה ויצא, וקבר את אשתו ושני בניו (ב”מ קב, א; שו”ע יו”ד רצא, ב). משום שבנטילת המזוזה הוא מאפשר למזיקים להיכנס לבית, ואם אינו חס על הבאים לגור אחריו בבית, לא חסים עליו (תוס’ שם). ולא רק לבעל הבית עצמו שמתכונן לעבור דירה ולמוכרה או להשכירה למישהו אחר אסור לקחת את המזוזות, אלא גם לשוכר ששכר מיהודי דירה שלא היו בה מזוזות, והשוכר הוא זה שקנה את המזוזות וקבען, גם לו אסור לקחת את המזוזות בשעה שהוא מפסיק את שכירותו ויוצא מן הבית.
וכל זה דווקא כאשר הבית שייך ליהודי, אבל אם בעל הבית הוא גוי, אדרבה צריך לקחת את המזוזות בשעה שעוזבים את הבית. וכן כאשר עומדים להרוס את הבית, צריך לקחת לפני כן את המזוזות.
לפעמים יש לאדם מזוזות יקרות מאוד, שנכתבו על ידי סופר מומחה, ורצונו לקחת את המזוזות איתו. וההצעה לגביו היא, שכמה ימים לפני שיעבור דירה, יחליף את המזוזות המהודרות במזוזות כשרות רגילות, את המהודרות יקח איתו, ואת הכשרות ישאיר בבית הישן.
צריך להוסיף, שאף על פי שההלכה היא שאסור ליוצא מהבית לקחת את המזוזות, מכל מקום אפשר לבקש בעבורן תשלום מהדייר החדש שיבוא אחריו. אבל גם אם הדייר החדש אינו שומר תורה וטוען שאינו מעוניין במזוזות ולכן גם לא רוצה לשלם עבורן – אסור ליוצא לקחת את המזוזות.[6]
