תקנו חכמים, שלפני שיקבע אדם את המזוזה בפתחו יברך ברכה. תפקידה של הברכה הוא לרכז את הכוונה ולרומם את המחשבה לקראת עשיית המצווה.
הואיל וזה תפקידה של הברכה, יש לאומרה לפני עשיית המצווה ולא לאחריה, וכן צריך לאומרה ממש סמוך לעשייתה, ולא זמן רב לפני כן. וכך עושים: מניחים את המזוזה במקום המיועד לה, ומכינים את המסמרים או את הדבק שבעזרתם יחברו את המזוזה לפתח, מברכים, ומיד לאחר הברכה קובעים את המזוזה.
שני חלקים עיקריים ישנם בברכה, הראשון מזכיר שה' אלוקינו הוא מלך העולם, והוא זה שממנו באה הברכה לעולם, ובחלק השני אנו ממשיכים ואומרים, שה' אלוהינו הוא שציוונו לעשות את המצווה הזו.
זה נוסח ברכת המזוזה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה". נוסח זה טוב לאדם שקובע מזוזה בביתו, שהוא יכול לומר "אשר… ציוונו לקבוע מזוזה", מאחר שהוא עצמו נתחייב במצווה זו. אבל אדם שקובע מזוזה בבית חבירו, יברך בנוסח שונה מעט: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על קביעת מזוזה", כלומר על המצווה הכללית של מזוזה שכל ישראל שייכים אליה (רמב"ם הל' ברכות יא, יג).
הקובע כמה מזוזות יחד, יברך על אחת ויפטור את כולן (רמ"א רפט א). ואם יש שם כמה בני בית, וכל אחד רוצה לזכות במצווה, יקבע כל אחד מזוזה בחדר שלו ויברך עליה.
