התנאי השני, שיהיה לחדר פתח, אבל אם אין לחדר פתח ורגילים להיכנס אליו דרך החלון, אין לקבוע בו מזוזה. וכן פתח שוכב פטור ממזוזה. כלומר, עליית גג שעולים אליה דרך סולם או מדרגות שמגיעים לפתח שנפער בתקרה, מאחר שהפתח שוכב הוא פטור ממזוזה (פתחי תשובה רפז, א).[4]
כדי שהמקום שדרכו נכנסים לבית ייקרא פתח, צריך שיהיה לו שיעור מינימלי. ולכן נפסקה הלכה, שפתח הנמוך מעשרה טפחים, שהם 76 סנטימטר, פטור ממזוזה. וכן פתח שרוחבו פחות מארבעה טפחים, שהם 30.4 סנטימטר – פטור ממזוזה (וש"ע יו"ד רעז, ב; ש"ך ב).
החיים של האדם מתחלקים לשני חלקים. בחלק האחד מצוי האדם בביתו, שם הוא חושב את מחשבותיו האישיות הפרטיות, ושם הוא שוהה בחברת משפחתו. אבל הבית לבדו אינו מספק את כל צרכיו של האדם, ולכן הוא צריך לצאת החוצה כדי להתפרנס ולהביא מזון לבני ביתו. גם מבחינה רוחנית הבית אינו מספק את כל מאווייו של האדם, והוא צריך לצאת ולהתמלא ברעיונות נוספים שאותם יוכל להמשיך לעכל בתוך ביתו פנימה. אבל כשהוא נכנס לבית עליו להיזהר שלא להכניס פנימה רעיונות שאינם טובים ומתאימים לבית. וכן כשהוא יוצא, עליו להיזהר שלא לאבד את שיווי המשקל ולסטות מדרך הישר.
הפתח הוא המקום שמבטא באופן חריף את המעבר שבין הבית ובין החוץ, ובו ציוותה התורה לקבוע את המזוזה. בנקודת המעבר בין החוץ לפנים, צריך ישראל להיזכר, בכל הרעיונות הרוחניים הכתובים במזוזה. ומתוך כך כשייכנס לביתו, לא יכניס עמו רעיונות שקלט בחוץ ואינם ראויים לביתו, ומאידך לא יסתגר יתר על המידה, כדי שלא יהפוך להיות אדם פרטי וקטנוני. וכן כשהוא יוצא החוצה, עליו לזכור את המזוזה, כדי שלא ייסחף אחר רעיונות זרים.
לעיתים יש מזוזת פתח בצד אחד בלבד, ובצד השני הקיר נמשך. אם מזוזת הפתח בצד ימין, יקבע שם מזוזה בלא ברכה. ואם הכותל הימני שבצד המעבר נמשך, כיוון שאין מזוזת פתח בצד ימין, הרי הוא פטור ממזוזה. עי' ט"ז רפז, א, ו, וקונטרס המזוזה רפז, ג.
כאשר אין משקוף לפתח, אם הוא בפתח הבית, י"א שסוף התקרה נחשב כמשקוף, ולכן יקבע בלא ברכה. אבל בתוך הבית, כאשר יש מעבר בין סלון למטבח, אף שיש כתלים בשני צידי המעבר, אם אין שם משקוף – פטור ממזוזה. (ועי' בקונטרס המזוזה רפז, ה, ושכל טוב רפז, כ).
