א – יסוד המצווה

מצווה מהתורה לקבוע בפתחי הבית וחדריו מזוזה, שבה כתובות שתי הפרשיות ‘שמע’ ‘והיה אם שמוע’, שבהן מבוארים יסודות האמונה, כפי שנאמר בהן: “וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ” (דברים ו, ט; יא, כ). הוסיפה התורה ובארה שהזוכה לקיים את מצוות המזוזה זוכה שירבו ימיו וימי בניו בארץ, שנאמר (שם יא, כא): “לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ” (שו”ע יו”ד רפה, א; שבת לב, ב).

מגמתה של התורה היא לרומם את החיים על כל מרכיביהם, ללא יוצא מן הכלל, ולכן יש מצוות הפונות אל החקלאות ועבודת האדמה, ויש מצוות ששייכות למשפחה, כנישואין ונידה, ויש מצוות המונחות על גופו של האדם, כתפילין וציצית. גם ביתו של האדם איננו מחוץ לתחום המצוות, והמצווה המרכזית שהתורה ייעדה לו, היא מצוות המזוזה.

 

הבית עלול לגרום לשכחת האמונה ולהתנתקות ממקור החיים, מה’. הנה האדם שוכן לבטח בין קירותיו האיתנים, והוא חושב שיותר אין לו מה לדאוג, הכל בסדר. והאמת היא, שכדי שהחיים ימשיכו בזרימתם ויתקדמו, יש צורך לזכור תמיד את מקור החיים. לכן יש לקבוע את המזוזה בפתח הבית, כדי לחזור ולזכור בכל פעם שנכנסים ובכל פעם שיוצאים את יסודות האמונה שכתובים בה, ובתוכם הפסוק המפורסם: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלֹוהֵינוּ ה’ אֶחָד” (דברים ו, ד).

לכן יש נוהגים להניח את היד על המזוזה ולנשקה, כדי להיזכר בעניינה של המזוזה בשעה שיוצאים מן הבית ובשעה שנכנסים (רמ”א יו”ד רפה, ב; ברכ”י). אמנם חולה צריך להימנע מלנשקה, כדי שלא להדביק אנשים אחרים במחלתו.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן