ח – שוכר בית

כפי שלמדנו, מצוות המזוזה מוטלת על בעל הבית ולא על האורח. אך יש לברר מה דינו של שוכר בית.

באופן כללי שוכר הבית נחשב במשך כל זמן השכירות כבעל הבית, ולכן הוא חייב לקבוע מזוזות בפתחי ביתו וחדריו. ואמנם ישנה מחלוקת אם החיוב על השוכר הוא מן התורה או רק מדברי חכמים, אבל לכולם ברור שהשוכר בית חייב במזוזה.

אלא שיש הבדל בזה בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. בחוץ לארץ הדבר תלוי במשך זמן השכירות, כי ברור שאדם ששוכר בית לתקופה קצרה מאוד, לא יכול להיחשב כבעל הבית, אלא כמין אורח המשלם עבור האירוח. ורק אם הוא שוכר את הבית ליותר משלושים יום, הבית קרוי על שמו, והוא חייב לקבוע מזוזות בפתחיו. ונכון שיקבע את המזוזה כבר בתחילת שלושים הימים.^[1]

אבל בארץ ישראל, שישנה מצווה ליישב אותה ולהתגורר בבתיה, ההלכה שונה, וכל מי ששוכר דירה, אפילו ליום אחד בלבד, חייב לקבוע בה מזוזה מיד. שני טעמים לדבר, האחד, מקומו הטבעי של יהודי הוא בארץ ישראל, ולכן גם יהודי ששוכר בית ליום אחד נחשב במידה מסוימת כתושב קבע. והטעם העיקרי הוא, שאולי מתוך כך שנחייב אותו לקנות מזוזות ולקובען בביתו, השוכר יתקשר לביתו ולארצו, ויחליט להשתקע בארץ לצמיתות, ונמצאת הארץ מיושבת (שו"ע יו"ד רפו, כב).