חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ח – שוכר בית

כפי שלמדנו, מצוות המזוזה מוטלת על בעל הבית ולא על האורח. אך יש לברר מה דינו של שוכר בית.

באופן כללי שוכר הבית נחשב במשך כל זמן השכירות כבעל הבית, ולכן הוא חייב לקבוע מזוזות בפתחי ביתו וחדריו. ואמנם ישנה מחלוקת אם החיוב על השוכר הוא מן התורה או רק מדברי חכמים, אבל לכולם ברור שהשוכר בית חייב במזוזה.

אלא שיש הבדל בזה בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. בחוץ לארץ הדבר תלוי במשך זמן השכירות, כי ברור שאדם ששוכר בית לתקופה קצרה מאוד, לא יכול להיחשב כבעל הבית, אלא כמין אורח המשלם עבור האירוח. ורק אם הוא שוכר את הבית ליותר משלושים יום, הבית קרוי על שמו, והוא חייב לקבוע מזוזות בפתחיו. ונכון שיקבע את המזוזה כבר בתחילת שלושים הימים.[1]

אבל בארץ ישראל, שישנה מצווה ליישב אותה ולהתגורר בבתיה, ההלכה שונה, וכל מי ששוכר דירה, אפילו ליום אחד בלבד, חייב לקבוע בה מזוזה מיד. שני טעמים לדבר, האחד, מקומו הטבעי של יהודי הוא בארץ ישראל, ולכן גם יהודי ששוכר בית ליום אחד נחשב במידה מסוימת כתושב קבע. והטעם העיקרי הוא, שאולי מתוך כך שנחייב אותו לקנות מזוזות ולקובען בביתו, השוכר יתקשר לביתו ולארצו, ויחליט להשתקע בארץ לצמיתות, ונמצאת הארץ מיושבת (שו"ע יו"ד רפו, כב).


[1]. אם שכר מראש ליותר משלושים יום, רשאי לקבוע את המזוזה מיד בתחילת שכירותו בברכה. ויש אומרים שהואיל והוא מתכוון לשכור ליותר משלושים יום, חובה עליו לקבוע מזוזה מיד עם כניסתו, וכך דעת נמוק"י וכ"כ הגאון מליסא בדה"ח וערוה"ש רפו, מט.

ואם הוא שוכר לפחות משלושים יום ורוצה לקבוע מזוזה, כתב בפתחי תשובה רפו, יז, בשם א"א, שאם ירצה, רשאי לקבוע מזוזה ולברך עליה. וכך דעת הח"א ועוד. לעומת זאת דעת כמה אחרונים, שאינו רשאי לברך (חקרי לב קכח, קרן אורה). ומספק אין לברך. (ועי' בשכל טוב רפו, רעג; רפו, רפד-רפו).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן