חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ה – תקנת נביאים לתרומות ומעשרות בבבל

בשלהי ימי בית המקדש הראשון, לאחר גלות יהויכין, כאשר החלה להיווצר קהילה של גולים בבבל, תקנו הנביאים שגם מהפירות שגדלים בשנער, היא בבל, יפרישו תרומות ומעשרות, מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורבים מישראל היו הולכים ויושבים שם. התקנה נועדה לשמר את ערכי המצווה בקרב הגולים ולסייע לעניים. ואולי גם חששו שיהיו יהודים שיעדיפו לרדת מהארץ כדי להיפטר מהחובה להפריש עשרים אחוז מהיבול לתרומות ומעשרות, לפיכך תקנו שיפרישו תרומות ומעשרות גם בבבל. וכיוון שאין מצוות שביעית בבבל, תקנו שגם בשביעית יפרישו תרומות ומעשרות ויפרישו 'מעשר שני' (יבואר להלן יג).

כפי הנראה המשיכו להפריש תרומות ומעשרות בבבל גם לאחר חורבן בית המקדש, והמשיכו בספירת השמיטות, כי היא הבסיס לסדר הפרשת תרומות ומעשרות, שבשנים א' ב' ד' ה' ז' – הפרישו 'מעשר שני', ובשנים ג' ו' – 'מעשר עני' (עי' רמב"ם שמיטה ויובל י, ה). אולם בארץ התבטל החיוב, ומן הסתם היו שהפרישו תרומות ומעשרות מחמת המנהג, אבל לא היו חייבים בכך, עד שחזרו אנשי כנסת הגדולה וקדשו את הארץ בשנית.

גם לאחר שחזרה הארץ ונתקדשה בשנית, תקנת הנביאים לא זזה ממקומה. והזקנים שהנהיגו את ישראל אחר עזרא הסופר, הוסיפו ותקנו שגם במצרים יפרישו תרומות ומעשרות, כי גם שם היתה קהילה יהודית גדולה. אלא שתקנו שבשביעית יפרישו במצרים 'מעשר עני', כדי שעניי הארץ יוכלו להסתייע בו בשביעית. וכן תקנו אחר כך שיפרישו תרומות ומעשרות בארצות עמון ומואב, ונפסק שיפרישו בשביעית 'מעשר עני' (משנה ידיים ד, ג).[6]


[6]. כפי הנראה, לגולת בבל היה משקל תורני שהיה עלול להתחרות בירושלים, והיה צריך לקשור אותה יותר לירושלים, ולכן תקנו שבשביעית יפרישו 'מעשר שני' ויעלו את דמי פדיונו לירושלים (רמב"ם הל' מעשר שני א, יד). אולם לגולת מצרים, בעת התקנה לא היה משקל כנגד ירושלים, וכן לגולת עמון ומואב. ומאידך, הן היו סמוכות יותר לארץ ישראל, ולכן תקנו שיפרישו בשביעית 'מעשר עני' ויסייעו בכך לעניי ארץ ישראל.

במשך שנות החורבן, בטלה המצווה לאכול מדמי 'מעשר שני' בירושלים, כי היא תלויה במזבח. ואולי נהגו באותן שנים לאבד את פירות ה'מעשר שני', ויותר מסתבר שחיללום על פרוטה, כי זה היה שוויים האמיתי.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן