א – כלל המצוות התלויות בארץ

פורסם בקטגוריה יב - מצוות התלויות בארץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/17-12-01/

התורה ניתנה לישראל כדי שילמדו אותה ויקיימו את מצוותיה בארץ ישראל, ומתוך כך תמשך הברכה לארץ וממנה לכל העולם. כי בארץ ישראל מתגלה מלכותו של ה', תורתו וברכתו, וממנה הן מתפשטות לכל העולם, ואילו בחוץ לארץ קשה לגלותן. ולכן בארץ מתגלה שה' הוא האלוהים, ואילו בחוץ לארץ הוא נקרא רק אלוהי האלוהים. ולכן אמרו חכמים, שישראל הגר בחוץ לארץ דומה כמי שעובד עבודה זרה (כתובות קי, ב). וכן אמרו: כל זמן שאתם בארץ הריני לכם לאלוהים, אין אתם בארץ – כביכול אין אני לכם לאלוהים (תוספתא ע"ז ד, ה). ולכן אמרו שמצוות ישוב הארץ שקולה כנגד כל המצוות (ספרי ראה פ; רמב"ן ויקרא יח, כה).

וכן נאמר: "כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלוֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם, וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם. אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלוֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה" (דברים יא, לב – יב, ב). משמע שחיוב המצוות הוא דווקא בארץ. אולם מנגד נאמר (שם יא, טז-יח): "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם… וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם. [ואע"פ כן גם כשתהיו בגלות] וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם". הרי שאף בגלות מצווה לקיים את המצוות. ביארו חכמים, שאת המצוות שתלויות בארץ, היינו שקשורות לקרקע, מצווה לקיים בארץ בלבד, ואת המצוות שאינן תלויות בארץ – חייבים לקיים גם בגלות, כדי שנזכור אותן ונדע לקיימן כשנחזור לארץ. ועוד, שעל ידי קיומן נתעורר לתשובה, ונזכה לקרב את גאולתנו (ירושלמי שביעית ו, א; קידושין א, ח; בבלי קידושין לז, א; ספרי עקב מג-מד).

אלו הן המצוות התלויות בארץ: חלה, ערלה, כלאי זרעים, כלאי הכרם, חדש, לקט, שכחה, פאה, פרט, עוללות, ביכורים, תרומות ומעשרות, ראשית הגז, שביעית ויובל. לדעת רבים גם מתנות הזרוע, הלחיים והקיבה (להלן טו). ואף שעיקר חיובן של מצוות אלו בארץ, חיובן של רבות מהן מתפשט במידה מסוימת גם לחוץ לארץ (כמבואר בהערה). ויש עוד מצוות ציבוריות רבות שתלויות בארץ, כמו העמדת מערכת משפט, ועוד מצוות רבות שתלויות בבניית המקדש וקיומו, ובכל אלה לא נעסוק בפרק זה.[1]

חיוב כל המצוות התלויות בארץ ישראל תלוי גם בעם ישראל, שחיוב כולן התחיל רק לאחר שעם ישראל נכנס לעיקר הארץ, היינו לעבר הירדן המערבי, שהוא ארץ שבעת עמי כנען. וחיוב שביעית ויובל מהתורה – תלוי בהיות העם יושב בארצו כתיקונו, כל שבט בנחלתו (להלן יד). וחיוב חלה, תרומות ומעשרות, מהתורה – תלוי בהיות רוב העם בארץ (להלן הלכות ב, י, יא).


[1]. ערלה – הלכה למשה מסיני שנוהגת גם בחוץ לארץ, אלא שבארץ יש להחמיר בספק, ואילו בחו"ל מקילים (לעיל ב, א). כלאי הכרם – מדברי חכמים שומרים גם בחו"ל, אולם רק באופן החמור והמוסכם על כל הדעות (לעיל ג, ד). תרומות ומעשרות, תקנו שינהגו בארבע ארצות הסמוכות לארץ, ועתה חיובן התבטל (להלן יג). לקט שכחה ופאה, תקנו שינהגו גם בחו"ל כשיש בכך צורך לעניי ישראל (להלן טו). מצוות חלה נוהגת מדברי חכמים גם בחו"ל (להלן י). שביעית תלויה בארץ, אולם שמיטת כספים אינה תלויה בקרקע ונוהגת גם בחו"ל (פנה"ל שביעית ו, א). לגבי מצוות חדש נחלקו התנאים, ולהלכה נפסק שחיובה חל מהתורה גם בחו"ל (קידושין לז, א; לעיל א, ה), אולם רק לאחר הכניסה לארץ התחייבו במצווה. גם זמן היתר התבואה הוא לפי עונת צמיחתה בארץ (לעיל א, ב), ואיסור קצירת החדש חל רק בארץ (לעיל א, ד).                 ←

נזכיר בקצרה את המצוות הציבוריות התלויות בארץ: מצוות ישוב הארץ על כל הכרוך בה, כמו מלחמת כיבושה, 'לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ', 'וְלֹא תְחָנֵּם', ערי לוויים וערי מקלט, ביעור עבודה זרה. מינוי מלך או מנהיגות אחרת שמעמדה כמלך. מינוי שופטים ושוטרים בכל שערי ישראל. סמיכת שופטים, קידוש חודשים, עיבור שנים, עגלה ערופה וזקן ממרא. בניית המקדש ועבודת הקרבנות. בתי ערי חומה, נגעי בתים, עיר הנידחת.

פורסם בקטגוריה יב - מצוות התלויות בארץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן