חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

א – חזקת טהרה

כל אשה שנטהרה בטבילה כהלכה, הרי היא בחזקת טהורה לבעלה, ומותר לה לקיים חיבור עם בעלה בלי שום בדיקה ובלא חשש שמא ראתה דם. אדרבה, אמרו חכמים (נדה יב, א), שעדיף שלא תבדוק את עצמה לפני החיבור, כדי שלא יהיה ליבו של בעלה נוקפו, שאולי אשתו בודקת כי הרגישה שהווסת התחיל, ולא ראתה בבדיקתה דם מפני שלא בדקה היטב, או שהדם נימוח ואבד, או שעדיין לא התחיל הדימום אבל תוך כדי החיבור הוא יתחיל. גם לאחר החיבור עדיף שלא תבדוק, מפני שאין ראוי לעורר ספקות על מצוות עונה שכבר קיימו, שמא יהיה ליבם נוקפם לעתיד לחשוש מקיום המצווה. זהו שאמרו חכמים (נדה טו, א): "כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן", ואף "הבאים מן הדרך – נשיהם להם בחזקת טהרה". ואין לאיש לחשוש שמא בעת שהיה רחוק מביתו, אשתו לא שמה ליבה לטהרתה, ואולי ראתה דם בלא שהיתה מודעת לכך, ולכן אף כשהיא ישנה מותר לו לבוא לשכב בצידה. אך בעונת וסתה, היינו בזמן שבו יש חשש סביר שתקבל את וסתה, עליהם להימנע מחיבור, כמבואר בהלכות הבאות.[1]

אמנם שלא בסמוך לחיבור ובלא קשר אליו, מעלה היא לאשה שמרבה לבדוק את עצמה, מפני שלעיתים קורה שהווסת מגיע בזמן לא צפוי, ועל ידי בדיקות אלה תדע זאת (נדה יג, א). בעבר, כאשר אמצעי הקינוח היו פחות מצויים, ולא היו חדרי שירותים שבהם יכלו להתפנות בנוחות ובפרטיות, רק נשים שהידרו בניקיונן ובטהרתן בדקו את עצמן בכל עת שהתפנו. אולם כיום, כמעט כל הנשים מהדרות בזה, בכך שהן מתבוננות בתחתונית או בנייר הטואלט שניגבו בו לאחר ההתפנות בשירותים, ועל ידי כך הן יודעות אם הווסת התחיל. אמנם אשה שעלולה לראות כתמים במשך ימי טהרתה, מפני פצעים שיש לה, או מפני התקן תוך רחמי או גלולות הורמונליות או מסיבות אחרות, עדיף שלא תסתכל בנייר הטואלט שבתחילת הקינוח, כדי שלא יהיה ליבה נוקפה מכתמים. שכן מגמת בדיקות אלו לדעת אם הגיע וסת לא צפוי, ולא כדי לבדוק אם יש כתמים.[2]


[1]. בנדה יא, א, מבואר במשנה שאשה צריכה לבדוק את עצמה לפני החיבור. וביארו בגמרא שם יא, ב, "אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא לטהרות, אבל לבעלה מותרת" בלא בדיקה. כלומר, כאשר אשה היתה צריכה לבדוק את עצמה שחרית וערבית לטהרות, הצריכו אותה לבדוק גם לפני החיבור, אבל כשאינה בודקת את עצמה לטהרות, אינה צריכה לבדוק לפני החיבור. שם בהמשך הגמרא יב, א: "בעא מיניה רבי זירא מרב יהודה: אשה מהו שתבדוק עצמה לבעלה (כדרך חסידות לפני החיבור)? אמר ליה: לא תבדוק. ותבדוק, ומה בכך? אם כן לבו נוקפו ופורש". וכן השיב רב הונא, שמסיבה זו גם אין לבדוק לאחר החיבור. וכן פסקו רוב הראשונים: רש"י, תוס', ריטב"א, סמ"ג, תרומה, רוקח, מרדכי בשם רשב"ם, ראב"ד ועוד. כך הדין לדעתם בין לאשה שיש לה וסת קבוע ובין לאשה שאין לה וסת קבוע.

מנגד, יש לומדים מהמשך הגמרא (יב, ב), שהלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס, שגם לבעלה צריכה לבדוק את עצמה, אלא שנחלקו בפירוש דבריו. לדעת ר"ח, אשה שאין לה וסת קבוע צריכה לבדוק לעולם לפני החיבור ואחריו. והרא"ש חשש לדעתו, וכן פסק הרמב"ם, ובשו"ע קפו, ב, הביא את דעתם כדעה שנייה (ובתוה"ש ב, וחו"ד ב, אף הבינו שהשו"ע סובר כך למעשה). ולדעת רמב"ם (אסו"ב ד, טז), גם אשה שיש לה וסת קבוע צריכה לבדוק את עצמה לאחר תשמיש. והובאה דעתו בשמו בשו"ע קפו, א. ולדעת רי"ף, רמב"ן ורשב"א, הכוונה שכלה שאין לה וסת קבוע, לאחר חתונתה צריכה לבדוק את עצמה בשלוש הפעמים הראשונות, כדי לוודא שאינה רואה מחמת תשמיש.

למעשה, כיוון שלדעת רוב הראשונים יש להימנע מבדיקות שמא יהיה ליבו נוקפו, אין להחמיר כדעת המצריכים בדיקה, כי חומרא זו היא קולא לעניין מצוות עונה (עי' שו"ע רמ"א קפו, א; רמ"א קפד, א). אף אם ירצה הבעל להחמיר ולבקש מאשתו שתבדוק, נכון שיימנע מכך, כדי שלא יעוררו לעצמם חרדות בעניין זה. וכ"כ סדרי טהרה קצ, סז; ופרדס רימונים קפו, ש"ח א. ושלא כדעת פלתי קפו, א; ושועה"ר קפד, ג, שסברו שאם הבעל מבקש לבדוק, אין חשש שליבו ינקפנו. אמנם לגבי דעת הרי"ף, יש שפוסקים כמותו, כמבואר להלן ח, טז.

[2]. נדה יג, א, במשנה: "כל היד המרבה לבדוק בנשים – משובחת". כתב רשב"א (תוה"ב ב"ז ש"ב), שהבדיקות המשובחות "דווקא בשעה שאינה עוברת לשמש את ביתה (לקיים חיבור)… אבל בשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה – אינה בודקת". ודי לקיים בדיקות הידור אלו בבדיקות חיצוניות כדרך קינוח בשירותים. ואף שלדעת רוב הראשונים, סתם בדיקות הן בתוך הנרתיק ואין די בקינוח בלבד (לעיל ד, 4), נראה שבבדיקות הידור אלה שנועדו לדעת אם הווסת התחיל יסכימו שדי בבדיקת קינוח (וכ"כ חוו"ד קפו, ביאורים א; סד"ט קפד, יג; פרי דעה קפו, א, לגבי בדיקות שלפני תשמיש ואחריו בשלוש הפעמים הראשונות, כמבואר להלן ח, טז). ואדרבה, כיוון שתכלית בדיקות ההידור לבדוק אם הגיע הווסת, עדיף לקיימן בקינוח, באופן שאם יהיו כתמים, לא יְטַמְּאוּ. וכיוון שהקינוח בשירותים הוא בנייר שאינו מקבל טומאה, אם נמצא עליו דם אינו מטמא מדין כתם (לעיל ב, ט). נמצא שמצד אחד יש בכך את ההידור של בדיקה לדעת אם הווסת התחיל, ומאידך, אם יהיה כתם לא יְטַמֵּא.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן