הווסת נמשך בדרך כלל כמה ימים, בין בשפיעה בין בזילופים שפוסקים ומתחדשים, אולם עונת הווסת נקבעת לפי זמן תחילת הווסת (שו"ע קפד, ו; רמ"א קפט, יג).
וסתות נקבעים על פי דם שיצא בהרגשה כדרך וסת ולא על פי כתמים, גם אם הם מטמאים (ראב"ד, שו"ע קצ, נד).[10]
אשה שהתרשלה בשמירת חשבון עונת פרישתה, ואינה יודעת אימתי עליה לפרוש, בין אם היה לה וסת קבוע בין אם לא היה לה וסת קבוע, מותרת בכל הימים. מפני שחובת הפרישה בעונה הסמוכה לווסת היא מדברי חכמים, ובספק בדברי חכמים הלכה להקל (חוו"ד קפד, ד; מנחת פתים; עי' חת"ס יו"ד קסו). אולם כדי שלא תקרה תקלה שכזו, על כל אשה לנהל רישום מדויק של זמן קבלת הווסת בכל חודש, ובמידה והופיע עם הרגשות מיוחדות, לציין גם אותן, כך שתדע אימתי עליה לפרוש, וגם תוכל לדעת אם יש לה וסת קבוע.
אין וסתות לכתמים, כלומר, כאשר אשה נאסרה מחמת כתם, אין היא קובעת וסת על פי הכתם לעניין עונת פרישה (שו"ע קצ, נד). לפיכך, גם אם ראתה את הכתם שממנו נאסרה כמה ימים לפני תחילת הווסת, עונת פרישתה נקבעת לפי ראיית דם הווסת שיצא בהרגשה (ציץ אליעזר ח"ו כא, ב; שבט הלוי ג, קיח). וגם אם נטמאה מחמת בדיקה פנימית בסיום עונת הפרישה, אם דימום הווסת התחיל בעונה אחרת, יש לחשב את עונות הפרישה בחודש הבא מזמן תחילת דימום הווסת. אבל אם אירע שלוש פעמים שנאסרה בבדיקה פנימית, כגון בבדיקה שבסיום עונת הפרישה, כיוון שהוחזקה בכך, מעתה תחשב את עונות הפרישה מעונת הראיה בבדיקה הפנימית (הרי בשמים א, צח; פתחא זוטא קצ, קב; מנחת יצחק ד, קיח, ג; טה"ב א עמ' עה; ועוד. שלא כבית שלמה ב, ז; ואג"מ יו"ד ב, סח, שסוברים שגם אחר פעם אחת שנמצא דם בבדיקה פנימית, יש לקבוע על פיו את עונות הפרישה).