אשה שהגיעה לגיל המעבר, שבו הווסת מפסיק להופיע, ועברו עליה תשעים יום ולא ראתה וסת, בטל ממנה דין פרישה בעונת וסתה. מפני שגם אם תראה וסת, כיוון שהוא כבר לא סדיר, אין זמן שבו ישנה סבירות שתראה את הווסת הבא. אמנם בעת שתראה דם תיטמא ככל הנשים, אולם לא תצטרך לחשב מראייתו עונות שבהן עליהם לפרוש.
אם לאחר שפסקה מלראות תשעים יום חזרה לראות שלושה וסתות במחזוריות קבועה, קבעה לה וסת קבוע (שו"ע קפט, ל-לא). ואם חזר הווסת להופיע בקביעות הקודמת שהיתה לה אפילו פעם אחת, כגון שהיתה רגילה לראות בכל ג' לחודש ושוב ראתה בג' בחודש, מיד לאחר פעם אחת, עליה לחזור לחשוש לקביעותה כדין וסת קבוע. שכן התברר שאותה הפסקה של תשעים יום לא היתה ההפסקה שבישרה את ההפסקה הסופית של מחזוריות הווסת.
אם לאחר שפסקה מלראות תשעים יום חזרה לראות שלושה וסתות כל חודש או לכל היותר חודשיים, בלי מחזוריות קבועה, מהופעת המחזור השלישי תתחיל לחשוש לראיותיה כדין וסת שאינו קבוע.[15]
אם תחזור לראות שלוש פעמים אחת לחודש או לכל היותר חודשיים, בלא מחזוריות קבועה, לאחר הפעם השלישית התברר שווסתה לא פסק, וכיוון שלא קבעה וסת, עליה לחשוש לראיותיה כדין וסת שאינו קבוע (ט"ז קפט, מג; סדרי טהרה לד, חוו"ד לה, סוגה בשושנים). ושלא כסוברים שכל עוד לא קבעה וסת, גם לאחר שלוש פעמים אינה חוששת לווסת שאינו קבוע (ש"ך נקוה"כ קפט, יא; חכמ"א קיב, לז). ולאחר ששוב לא תראה תשעים יום, תחזור לדין מסולקת דמים שאינה צריכה לחשוש לזמני פרישה מראיותיה.
