ט – היוצא לדרך

מצווה לאיש שנצרך לנסוע מביתו למשך כמה ימים, שבלילה שלפני נסיעתו יפקוד את אשתו. מפני שמצוות עונה מחייבת לקיים את החיבור בעונות הקבועות, ובנוסף, בעת שתשוקתו של אחד מבני הזוג גוברת. מטבעו של עולם, לפני שהאיש עומד לנסוע מביתו, תשוקתם גוברת, ועל כן חובה שיקיימו את החיבור בלילה שלפני נסיעתו, כדי שייפרדו באהבה ובשמחה. וכן הדין כאשר האשה נצרכת לנסוע מביתה למשך כמה ימים.

אמרו חכמים, שבזכות החיבור בלילה שלפני הנסיעה, יזכו לשמור אמונים זה לזה ולא יחטאו בזמן פרידתם במחשבה או במעשה של בגידה, שנאמר (איוב ה, כד): "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא". כיוון שמצווה זו גדולה וחשובה, אמרו חכמים שמצווה לקיים את החיבור אפילו אם בלילה שלפני יציאת האיש חלה העונה שבה הם צריכים לפרוש. מפני שכל עוד לא הרגישה בפועל שהתחיל הווסת, מהתורה הם מותרים, וחכמים הם שקבעו שמצווה לפרוש בעונת הווסת, וכיוון שהחובה לקיים את החיבור לפני הנסיעה היא מהתורה, היא דוחה את מצוות הפרישה בעונת הווסת שמדברי חכמים.

אמנם יש מהראשונים שהחמירו והורו, שאם הלילה שלפני הנסיעה חל בעונת הפרישה, אסור לקיים חיבור אלא המצווה היא להרבות בדברי חיבה ואהבה (ר"ת ורא"ש). אולם לדעת רוב הפוסקים, אף אם הלילה שלפני הנסיעה חל בעונת הפרישה, יש לקיים את החיבור. אמנם כאשר אפשר, מוטב לקבוע את מועד היציאה לדרך שלא בעונת הפרישה (רש"ל, תוה"ש). כאשר הנסיעה קצרה, כך שיספיק לחזור לפני שיגיע זמן מצוות עונתם לפי רגילותם, ייפרדו בחיבוק ונישוק ולא בחיבור.

מצווה זו מיוחדת ליוצא לדרך, שיש בה גם חיוב גדול של מצוות עונה וגם שלום בית והצלה ממכשול, אבל בשאר הזמנים שמצווה לקיים בהם את החיבור, ואפילו בליל טבילה, אין להתיר חיבור בעונת פרישה.^[11]