ו – הפרישה לווסת קבוע

לאשה שיש וסת קבוע, עונת הפרישה היא עונה אחת בלבד, שבה היא אמורה לקבל את הווסת הבא. וסת קבוע נקבע על פי הופעתו במחזוריות קבועה במשך שלוש פעמים רצופות. סוגים שונים של קביעות ישנם: ‘וסת הפלגה’ נקבע לאחר שבמשך שלוש פעמים רצופות היתה הפלגה שווה בין הווסתות, כגון לאחר שלושים וחמישה ימים בעונת היום, ומעתה ואילך עליהם לפרוש תמיד לאחר שלושים וחמישה ימים מהווסת הקודם בעונת היום. ‘וסת החודש’ נקבע לאחר שבמשך שלוש פעמים רצופות הווסת הופיע באותו תאריך בחודש העברי ובאותה עונה, שמעתה ואילך עליהם לפרוש בכל חודש באותו תאריך ובאותה עונה. וכן כל כיוצא בזה, כל שבמשך שלוש פעמים הווסת הופיע במחזוריות קבועה – קבעה לה האשה וסת, ומעתה ואילך רק בעונת הווסת הקבוע שלה עליהם לפרוש.

מי שהיה לה וסת קבוע ושינתה וראתה שלא בעת וסתה הקבוע, בפעם הבאה תחשוש לשלוש עונות: א) לווסת הקבוע. ב) לעונת החודש מהראייה האחרונה. ג) לעונת ההפלגה מהראייה האחרונה. אבל אינה חוששת לעונה בינונית, הואיל ודין פרישה בעונה בינונית קיים רק למי שאין לה וסת קבוע. ואם במשך שלוש פעמים רצופות תראה שלא לפי קביעותה, יתבטל לה הווסת הקבוע, ויחזור דינה להיות כדין אשה שאין לה וסת קבוע.[7]

לעיתים יש לאשה וסת ‘חצי קבוע’, לפיו היא אמנם לא יודעת באיזה יום תראה, אבל היא יודעת שאורך המחזור שלה הוא לכל היותר עשרים ותשעה ימים, או לכל הפחות שלושים ושניים ימים. ואזי היא צריכה לחשוש רק לחשבון ההפלגה הקודמת ולא ל’עונה בינונית’ או ‘עונת החודש’, הואיל ועונות אלו חלות בימים שבהם היא יודעת שלא תראה. וסת ‘חצי קבוע’ נקבע על פי שלושה מחזורים רצופים.[8]


[7]. אם לאחר זמן תחזור לראות אפילו פעם אחת לפי הווסת הקבוע הקודם שהיה לה, כיוון שלא קבעה בינתיים וסת קבוע אחר, הרי היא חוזרת לווסת הקבוע הקודם שלה, ורק לאחר ששלוש פעמים ברציפות לא תראה בו, שוב יעקר. ואם בינתיים קבעה וסת קבוע אחר, אינה מתחשבת יותר בווסת הקבוע הקודם שלה, ורק אם תחזור לראות בו שלוש פעמים ברציפות, תקבענו מחדש (שו”ע קפט, יד-טז).

בהלכה הוזכרו עוד סוגים נדירים של וסת קבוע, כדוגמת ‘וסת הדילוג’, היינו שבמקום הפלגה קבועה או תאריך קבוע בחודש, בכל חודש המחזור מתארך ביום או מתקצר ביום. ולעיתים מחזוריות זו חוזרת לסירוגין וזהו ‘וסת הסירוג’. זה הכלל, כל שהמחזור הופיע שלוש פעמים במחזוריות קבועה, נעשתה בעלת וסת קבוע (שו”ע קפט, ה; ז-ח).

מדברי חכמים משמע שלרוב הנשים יש וסת קבוע, אולם בימינו, רק למיעוט יש וסת קבוע. ייתכן שההתרחקות מהחיים בטבע גרמה לכך. בנוסף, ייתכן שישנן נשים שיש להן וסת הגוף (כמבואר בהלכה ז) אולם מחוסר ערנות לכך, אינן קובעות לעצמן וסת הגוף. וחבל, מפני שלאחר קביעת וסת יש צורך לחשוש לעונה אחת בלבד ולא לשלוש עונות כדין מי שאין לה וסת קבוע. בכל אופן פתחתי בהלכה ה בביאור דין אשה שאין לה וסת קבוע, הן מפני שדין זה נוגע לרוב הנשים כיום, והן מפני שגם נשים שקובעות וסת, לפני שקבעו וסת דינן כדין נשים שאין להן וסת קבוע.

[8]. בתרומת הדשן סימן רמז, כתב שיש וסת חצי קבוע כמבואר למעלה. יש מחמירים שעדיין חובה עליה לפרוש גם בעונה בינונית ובעונת החודש, וחידושו של תרוה”ד הוא שאף שאין לה וסת קבוע, ולרמב”ם ולרא”ש עליה לבדוק את עצמה לפני כל חיבור (כמובא בהערה 1), כיוון שיש לה קביעות שלא לראות בזמנים מסוימים, באותם זמנים אינה צריכה לבדוק את עצמה לפני החיבור. וכ”כ שועה”ר ח; לחם ושמלה ח; ערוה”ש כ, ועוד. אולם כיוון שדין הפרישה מדרבנן, הלכה כדעת הסוברים שגם אינה צריכה לפרוש בזמן שיודעת שלא תראה, ומהם: מלבושי טהרה קפו, ג; טהרת ישראל יב, אג”מ יו”ד ב, עב, טה”ב ג, ח. וכ”כ בדרכי טהרה ז, יט, גם לגבי קביעות לפני יום שלושים.

מי שהיה לה וסת חצי קבוע ופעם אחת ראתה ביום שלושים, בחודש הבא תחשוש לשלוש העונות של וסת שאינו קבוע. חזרה לראות כדרך הווסת החצי קבוע, חזרה לקביעותה. ואם שלוש פעמים ראתה שלא כפי חצי קביעותה – וסתה החצי קבוע התבטל לחלוטין.

תפריט